תחקיר של "ניו יורק טיימס" שפורסם באחרונה מצא שלא פחות מ-200 מיליון דולר מכספי תורמים אמריקאים הועברו בעשור האחרון לעמותות שעוסקות בפיתוח ההתנחלויות, כולל המבודדות ביותר, וגם ללא מעט מאחזים בלתי חוקיים. חלק ניכר מכספים אלה מגיע מנוצרים אוונגליסטים שטובת העם היהודי אינה בדיוק נר לרגליהם. העובדה שתקציב ארה"ב תומך בהתנחלויות בניגוד למדיניות כל ממשל מאז 1967 (באמצעות פטור נדיב ממס שהוא נותן לתרומות אלה), היא עניין אמריקאי פנימי. אך ההשלכות של התרומות הללו הן עניין מאוד רלוונטי לכולנו, הטומן בחובו סכנות מוחשיות.

בתגובה לפניית מערכת "ניו יורק טיימס" הבהרתי, שכישראלית שהדמוקרטיה יקרה לה אני סבורה שאסור לנצל את הדיון האמריקאי הפנימי, כדי להגביל את חופש הביטוי והפעולה של עמותות הימין הנהנות מכספי אותם תורמים. מי שרוצה לתרום לישראל זכאי לעשות זאת בהתאם לערכיו שלו, בתנאי כמובן שהדברים נעשים במסגרת החוק. ככה זה במדינה דמוקרטית: גם אם אני חושבת שערכיו של אדם מסוים מסוכנים, גם אם אני מקווה שייכשל במשימתו, אני יודעת שזכותו לחשוב אחרת ושלי אין זכות להשתיקו. את המאבק בינינו ננהל בדו-שיח, לא באמצעות השתקה.

הקרן החדשה לישראל, שאני גאה לעמוד בראשה ומתגאה בארגונים הנתמכים על ידיה, תפעל כדי להבטיח שכל הארגונים, משמאל ומימין כאחד, יוכלו להמשיך ולקבל תרומות, להביע את דעתם ולקדם את ערכיהם בישראל דמוקרטית ותוססת. בעינינו, ארגונים כאלה צריכים לעמוד רק בשני תנאים, שאין להם כל קשר לאידיאולוגיה: להימנע מפעילות בניגוד לחוקי מדינת ישראל, ולמלא דרישות קפדניות של שקיפות.

ארגון המדווח על פעילות חינוכית, אך למעשה מממן בכספי התרומות רכישת נשק או פעולות מסוג "תג מחיר" מוליך שולל את הציבור ואין לאפשר זאת. אבל ארגון שרוצה לקדם פעילות חינוכית אמיתית, בעד ההתנחלויות או בעד סיום הכיבוש, זכאי לעשות זאת ובלבד שעמד בכל דרישות הגילוי הנאות החוקיות בישראל ובמדינת התורם. הקרן החדשה מקפידה על עקרונות אלה, כדי שכל אדם יוכל להתוודע בדיוק לכל פעולה שלנו, בלי להזדקק ל"תחקירים" ה"חושפים" את מה שאנחנו מדווחים עליו ממילא בפרסומינו. זהו הקו המבחין בין מי ששומרים על ישראל כמדינה דמוקרטית ומתקדמת לבין המבקשים לדרדר אותה למשהו אחר, סגור ומדיר. לצערי, האסטרטגיה שאימצו ארגוני ימין רבים (בעזרת סכומי כסף לא מבוטלים שמקורם בתרומות מחו"ל) אינה לקדם את השקפות הימין, אלא להשתיק את ארגוני השמאל.

הם לא מתמודדים עם האידיאולוגיה של השמאל, אלא מנסים לעשות לו דה לגיטימציה שלא תאפשר לו להשמיע את דעותיו. הם לא מסתפקים בהשמעת דעתם, אלא מקדמים חקיקה שמטרתה להגביל מימון של כל קהילת זכויות האדם והאזרח בישראל, זו שמגינה על פלסטינים בשטחים הכבושים, מקדמת שוויון לערביי ישראל, דואגת לזכויות העובדים הזרים, נאבקת למען פועלים במפעלים בפריפריה, מסייעת לעולים להיקלט בחברה ופועלת לצמצום פערים בין ילדי שדרות ומעלות לילדי רעננה ומבשרת.

את כל המפעל הזה עמותות הימין שמו לעצמן למטרה להעלות על המוקד: במקום ויכוח אידאולוגי דמוקרטי, סתימת פיות המתנגדים באופן כוחני. כמובן שבמקביל לניסיון למנוע את פעילות ארגוני זכויות האדם, קיצוני הימין פועלים להבטיח את מימונם שלהם, לרמות את רשויות המס בארה"ב באשר לחלק מיעדי המימון ולנקוט כל תרגיל אפשרי כדי להבטיח שמאות המיליונים ימשיכו לזרום להתנחלויות, בלי להבחין בין כסף שמטרתו פעילות חוקית לכסף שמטרתו פעילות בלתי חוקית, או בין כסף שמקורותיו גלויים וידועים לכסף הנמסר במחשכים תוך הסוואת ייעודו האמיתי. טוב יעשו אלו המסורים בלב ובנפש לעתידה של ישראל כמדינה חופשית אם יתנגדו לכל ניסיון להשתיק קולות מהשמאל או מהימין, וידחו על הסף את הניסיון של קבוצות מסוימות לשנות את כללי המשחק הבסיסיים של הדמוקרטיה. על כולם לאמץ את אותם הסטנדרטים ולהפעילם בצורה הוגנת על כל קבוצה וקבוצה בחברה האזרחית הישראלית. זאת משמעותה האמיתית של חברה אזרחית במדינה חופשית.

פרופ' חזן היא נשיאת הקרן החדשה לישראל.