ישראלים רבים נוסעים מדי שנה להודו ולמזרח הרחוק. רובם עושים דרך ארוכה ומפותלת, הפונה תחילה לכיוון ההפוך - מערבה. מיעוטם מנצלים את הטיסות דרך ירדן ואיחוד נסיכויות המפרץ, אבל זה מיעוט נאמן.

ברגע שמגלים את הדרך הקצרה יותר והפשוטה, לא משחיתים עוד זמן על טיסה ארוכה לאין קץ. למעשה, זו הדרך העתיקה להודו, שקישרה במשך אלפי שנים בין מזרח למערב, ונתיבי הסחר העולמי נמתחו לאורכה מנמלי עדן וחצי האי ערב ועד אירופה. מגיעים להודו. פותחים את העיתון היומי באנגלית וקוראים על החדשות במערב אסיה. נדרש קצת זמן להבין, כי "מערב אסיה" הוא מקומה של ישראל על המפה בתודעה ההודית. אך כשמתרגלים מתברר, כי המונח השגור במקומותינו, "המזרח התיכון", הוא מונח אירופוצנטרי, הטומן בחובו הנחת יסוד שגויה, שנהפכה לאקסיומה קיומית בתודעה הישראלית.

אף שמבחינה גיאוגרפית והיסטורית ארץ ישראל משתייכת לרצף תרבותי וכלכלי שפניו מזרחה, כמדינה מודרנית היא מפנה את גבה למכורתה הטבעית והמתבקשת, כלומר אסיה, ונושאת עיניים כחסידה שוטה אל המערב הקרוב והרחוק. הוגי הציונות ומתווי דרכה השכילו לקרוא את המפה הגיאופוליטית של תקופתם. ב-400 שנות הקולוניאליזם נהפכה אירופה למרכז הכובד של הסחר העולמי, על פיה יישק דבר בנתיבי הסחר. במאה ה-19 נהפכו הערבים - ששלטו ביד רמה על נתיבי הסחר העולמי במשך יותר מ-2,000 שנה - למקבצי נדבות או לפיראטים. בדרום-מזרח אסיה השתרר כאוס פוליטי. היא חוותה שואה כלכלית, אף על פי שאירופה עדיין צרכה, ובאינטנסיביות גוברת, את סחורותיה ואת משאביה.

עם התפרקות האימפריה הבריטית נקבעו מוסדות כלכליים מונופוליסטיים שעל פיהם יישק דבר: קרן המטבע העולמית, הבנק העולמי, ארגון הסחר העולמי. למעשה, ארגונים אלה הם אותה הגברת בשינוי אדרת. הקולוניאליזם הגיאוגרפי נהפך לקולוניאליזם כלכלי.

הציונים הראשונים התוו דרך המקשרת את מדינת היהודים עם מרכזי הכוח האלה. בכך סייעו לעם היהודי לשרוד בתהפוכות הקטלניות של המאה ה 20 ולהקים בית לאומי. הפלסטינים, תושבי הארץ באותה העת, נפלו בין הכיסאות. זהו אסונם הלאומי. אבל היום דומה, כי הרוחות מנשבות בחזרה מזרחה. המערב הקרוב והמערב הרחוק מתכווצים בחזרה לממדיהם הכלכליים ההיסטוריים. הודו וסין הן כוחות עולים במפה העולמית, הערבים שבים ותובעים את חלקם בנתיבי הסחר העולמי, ההיסטוריים, הטבעיים. הקשר בין דרום-מזרח אסיה למערבה מתחדש בעוז. ומנהיגי העם היהודי? פניהם עדיין אל המערב השוקע. את ההיסטוריה של עמם שלהם שכחו, היסטוריה של פליטות ומאבק הישרדות. טחו עיניהם מראות את מקום העם היהודי בביתו הלאומי במסגרת הגיאופוליטית של מערב אסיה.

"הלוונט" מתעורר עם תקשורת מודרנית, יחסי סחר בינלאומי, מודעות לאומית ופוליטית, אך הישראלים, ברובם, תופשים עדיין את התרבות הערבית כנחשלת וכושלת. רובם אינם מסוגלים לא לקרוא ולא לשוחח בשפה הרווחת במערב אסיה, בלינגווה פרנקה, עדיין, של חלק גדול מהעולם, אף שהוכרזה כלשון רשמית שנייה במדינת ישראל. במאה ה-12 עבר בנימין מטודלה בנתיבי הסחר שנמתחו ממערב אסיה, עבור בחצי האי ערב ועד דרום מזרח אסיה, בדרכו מספרד להודו. אחיו של הרמב"ם, דוד, נספה בדרכו מעדן לחופי מלבאר שבדרום מערב הודו. את מסעם בימים הרחוקים ההם עשו הסוחרים היהודים בשותפות עם הערבים הנוודים, שהובילו סחורות באופן רציף בנתיבי הסחר של חצי האי ערב.

אם מנהיגי העם היהודי שואפים להבטיח את הישרדותו בביתו הלאומי, עליהם להפנות את מבטם מזרחה ישירות, לא דרך אירופה, אלא דרך בעלי הברית הטבעיים וההיסטוריים של המזרח - הערבים.

הכותבת היא פוסט-דוקטורנטית באוניברסיטת קאליקוט בקרלה שבהודו