בשדות התעופה בישראל, במיוחד בבן גוריון בלוד, הגזענות היהודית הישראלית משתחררת כמעט לגמרי משארית הכבלים החוקיים והמוסריים המוטלים עליה ומתגלה במלוא כיעורה. אישית התרגלתי למציאות זו. למסע הביזוי וההשפלה בכל פעם שאני נוסע לחו"ל. התרגלתי לסימון מזוודותי בתג מיוחד ומזהה. לעמידה בתור נפרד, האורך שעות, של בדיקות. כל זאת בשעה שנוסעים אחרים עוברים בדיקה ביטחונית פשוטה וממשיכים בדרכם.

בנסיעתי האחרונה ב-13 ביולי השנה השתעשעתי ברעיון, שאולי מפני שאני נוסע עם אשתי ובתי שטרם מלאו לה שלוש, "מסוכנתי הביטחונית" תרד, מצבי ישתפר ולא אצטרך לעבור את מסכת ההשפלה המוכרת. אך כגודל הפנטסיה כך היתה האכזבה.

כאב לי במיוחד כשהבודקים הביטחוניים לקחו מבתי לאילא את שתי הבובות שחיבקה ואת ה-DVD הקטן שהיה בידה. אחרי בדיקות חוזרות ונשנות התחננתי שרק ישלימו בדיקת פריטים אלה מהר יותר ויחזירו לה אותם. היא בכתה בצורה קורעת לב. אבל שום דבר לא עזר. מרוב בדיקות לגילוי חומר נפץ הם גם הרסו את ה-DVD.

בכל זאת שמרתי על קור רוח. חששתי שאם אתחיל ויכוח, הם ימנעו ממני ומבני משפחתי לעלות למטוס. הם כבר עשו זאת לפני כמה שנים.

אך התאפקותי לא היתה מושלמת. שאלתי את אחת הבודקות, איך היא מרגישה כלפי כל מה שעברנו על ידה ועל יד עמיתיה. איך היתה מרגישה, אם בשדות תעופה בעולם היו מעמידים אותה או מי מבני משפחתה בתור נפרד, של בדיקות והשפלות, אך ורק בגלל מוצאה הדתי או הלאומי. שאלתי אותה, אם היא מודעת לכך שמסעי ההשפלה הללו לא רק מלבים את השנאה והתהום בין יהודים לערבים, אלא ממאיסים את מדינת היהודים על העולם. האם אין אלה גם כן "שיקולי ביטחון"?

אלא שבמהרה התברר, ששאלותי פורשו על ידה, וביתר שאת בידי האחראי עליה, כחוצפה. חוצפה של ערבי שאינו מרכין ראש בפני אדוני הארץ. חוצפתי חייבה בעיניהם תגובה יהודית-ציונית הולמת. זה כלל, בין היתר, האטת קצב הבדיקות ופשפוש דקדקני בכל פריט שהיה במזוודותי - מתחתונים ועד משחת שיניים, מספרים ועד תרופות. לא זו בלבד, ראש צוות הבדיקות הביטחוניות החליט שלא אוכל להעלות למטוס את תיק הגב שלי אף שכל פריט בו נבדק למהדרין. הוא קבע, שהתיק, שכלל אך ורק ספרים, יצורף למטען. בטוב לבו איפשר לי להעלות למטוס שני ספרים. כששאלתי מה השתנתה הפעם הזאת מכל הפעמים ענה, שכך החליט והוא המחליט.

החוויה הזאת לימדה אותי שוב עד כמה נבובה, שקרית, מצטדקת ומתחסדת הרטוריקה על דמוקרטיה, שוויון, כבוד האדם וחירותו ואין ספור סיסמאות אחרות שהחברה היהודית הישראלית מתעקשת לייחס לעצמה. היא גם המחישה לי ביתר שאת, עד כמה הגזענות בישראל איבדה אפילו מראית עין של בושה. היא נהיית גלויה, ישירה, בוטה ואפילו גאה בעצמה.

הרבה יהודים ישראלים ינסו להסביר (ולתרץ) את ההתנהגות הזאת בטעמי ביטחון. תשובתי היא: אינני מתכחש לקיומן של בעיות ביטחוניות אובייקטיוויות. מובן מאליו שאני מחייב בדיקה ביטחונית שנועדה לשמור עלי, על בני משפחתי ועל חיי שאר הטסים - בתנאי שהיא שוויונית. אני עובר בשדות התעופה באירופה ובארצות הברית, ומעולם לא עברתי מה שאני עובר בכל פעם מחדש בשדה התעופה בן גוריון. לכן אני יכול להבחין בין בדיקה ביטחונית לגיטימית לבין השפלה וביזוי.

הכותב הוא מרצה במחלקה ללימודי הדתות באוניברסיטת סיטון הול, ארצות הברית