ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חתם לפני כשבועיים על תקנות, המגבילות את חופש העיון בארכיונים הממשלתיים. כפי שחשף אתמול ברק רביד ב"הארץ", מידע שהיה אמור להיפתח לעיון הציבור ולמחקר היסטורי כעבור 50 שנה - יהיה מעתה חסוי לשני עשורים נוספים. להחלטה קדם לחץ כבד שהפעילו מערכת הביטחון וקהילת המודיעין על גנז המדינה, ד"ר יהושע פרוינדליך. הגנז קיבל את עמדתן, ולפיה "החומרים האלה עדיין אינם כשרים לעיון הציבור".

המידע שיישאר חסוי מתייחס, בין היתר, לפעולות גירוש ומעשי טבח של ערבים במלחמת העצמאות, לפעולות המוסד במדינות זרות, למעקבים של השב"כ נגד פוליטיקאים מהאופוזיציה בשנות ה-50 ולהקמת המכון למחקר ביולוגי בנס ציונה והקריה למחקר גרעיני בדימונה. המידע לא היה פתוח לעיון הציבור גם קודם, והתקנות החדשות רק נותנות תוקף חוקי בדיעבד לסגירת הארכיונים, שנעשתה עד היום בניגוד לחוק.

גנז המדינה הזהיר, כי לחשיפה "יש השלכות על כיבוד החוק הבינלאומי". דבריו מרמזים, שהמדינה תיראה כעבריינית, אם יתפרסמו מעללי גופי הביטחון והמודיעין בעבר. אך הסבריו אינם מתקבלים על הדעת. ישראל, שחגגה השנה 62 שנה להקמתה, יכולה וצריכה להתמודד גם עם הפרקים ההירואיים פחות בעברה ולחשוף אותם לציבור ולמחקר ההיסטורי. הציבור זכאי לדעת על החלטות שקיבלו מייסדי המדינה, גם אם היו כרוכות בהפרת זכויות האדם, בחיפוי על מעשי פשע, או ברדיפת מתנגדים פוליטיים בכלים ביטחוניים. המדינה בוגרת וחזקה דיה לספוג את הביקורת שתתעורר, אם יתגלו, למשל, עדויות שטרם פורסמו על פרשת דיר יאסין.

תפקיד מערכת הביטחון וקהילת המודיעין להגן על המדינה בהווה, ולא להסתיר את העבר. תקנות הארכיונים החדשות, שהוכנו בתגובה על עתירות של עיתונאים לבג"ץ, הולכות בכיוון הפוך למגמת הפתיחות שנקבעה בחוק חופש המידע - שבית המשפט העליון הגדיר אותו "חוק מדריך". הישראלים ראויים ללמוד את ההיסטוריה כפי שהתרחשה ותועדה, ולא רק גרסה מצונזרת ומיופייפת שלה.