אם תקיפה צבאית של מתקני הגרעין באיראן היא אופציה ריאלית, ראוי להקדיש תשומת לב לשיקולים הנוגעים למבחן מסוים שישראל עשויה להידרש לעמוד בו. אירוע המשט לפני חודשיים הציג אזהרה ומודל להפקת לקחים לקראת אפשרות כזאת. באירוע מוצפנת תובנה: המלכודת הטקטית של המשט מרמזת על סכנה של מלכודת אסטרטגית.

מקור התקלה במבצע לעצירת המשט הוא העובדה שלחיילים המותקפים על סיפון "מאווי מרמרה" חסרו אמצעים שיאפשרו את נטרול הנשק הקר שבידי האזרחים, ולכן, כשנשקפה סכנה לחייהם הם נאלצו לירות ואף להרוג. עתה, התבוננו באירוע הטרגי הזה מבעד למיקרוסקופ בהגדלה ניכרת. שוו בנפשכם שישראל נמצאת תחת מתקפה שהיא אמנם קונוונציונלית, אך רחבת היקף ורבת עוצמה, ובדומה לקוצר ידם של החיילים בספינה, יכולת ההגנה הקונוונציונלית של ישראל אינה מספקת, וכדי להגן על קיומה העצמאי ועל שלום אזרחיה מתקבלת החלטה להשתמש בנשק גרעיני, שעל פי פרסומים זרים מצוי בידיה.

במקום המלכודת הזעירה של הספינה, ישראל נופלת אז במלכודת אדירה. היא מתומרנת לשימוש בנשק גרעיני, שהוא לא רק שימוש ראשון מאז 1945, אלא גם כלפי כוחות שאינם חמושים בנשק כזה, ומותר להניח שבדיעבד, יהיו גם מי שיטילו ספק בעובדה שישראל היתה נתונה בסכנה קיומית.

ישראל לא תורשה אז להמשיך ולשמור על יתרונה האסטרטגי, ואויביה שיפתחו גם הם במהרה אופציה גרעינית, יאיימו בנקמה. נדמה לי שהאירוע הדמיוני נבדל מאירוע המשט לא רק בגודל הנזק והאסון לכל הצדדים, אלא גם בממד המוסרי: יש הסכמה די רחבה על כך שכאשר חיי אדם נמצאים בסכנה, כפי שהיה במבצע המשט, ירי המכוון למניעת הסכנה מוצדק כהגנה עצמית, ואילו במקרה האסטרטגי יהיו שיטענו (וקשה לפסול זאת על הסף) שסכנה לקיומה העצמאי של מדינה, ואף לשלומם של חלק מאזרחיה, אינה מצדיקה שימוש בנשק גרעיני.

נגד ההשוואה בין שתי המלכודות האלה אפשר לטעון, שבעוד שבספינה היו גם מאמינים מוסלמים שהיו מוכנים להקריב את חייהם כשאהידים, במקרה של התקפה אסטרטגית על ישראל, השיקולים של מנהיגי האויבים צפויים להיות רציונליים יותר, והאופציה הגרעינית תרתיע אותם מלתקוף עד כדי איום על קיומה של ישראל. אבל לטענה הזאת ניתן מענה כבר במלחמת יום הכיפורים. אז היא כונתה "הקונצפציה", ותמציתה היתה: אמנם ישראל צריכה להיות בעלת יכולת צבאית קונוונציונלית המאפשרת לה להגן על עצמה ואף לעמוד בהתקפה משותפת של מדינות אויב אפשריות, אבל אם ההגנה הזאת תיכשל ותיווצר סכנה ממשית לקיומה העצמאי ולשלום אזרחיה, תעמוד לרשותה האופציה הלא קונוונציונלית. על כן הסבירות למתקפה כזאת נמוכה מאוד.

והנה, במלחמת יום הכיפורים מצרים וסוריה לא נהגו בהתאם לקונצפציה, כשם שבמשט אנשי הספינה לא נרתעו מאקדחי החיילים. אלא שב 73' הצליחה ישראל להדוף את המתקפה עליה מבלי להיזקק לנשק לא קונוונציונלי. אינני תמים לחשוב שישראל יכולה להרשות לעצמה לוותר על האופציה הזאת, אך מלכודת המשט מרמזת על מה שעלול לקרות אם לא נדע לבנות ולנהל את כוחנו בתבונה ובתחכום, כך שנוכל למנוע את ההזדקקות להפעלת הנשק האחרון כל עוד איננו מותקפים בנשק כזה.

בעצם, כדי לא ליפול במלכודת אסטרטגית, עלינו לנהוג על פי גרסה חדשה של ההצהרה הוותיקה, הפעם לא פונה כלפי חוץ כתומכת עמימות, אלא כלפי עצמנו, כמתארת מדיניות נכונה: "ישראל תימנע מלהגיע למצב שבו תיאלץ להיות הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון".

הכותב הוא עורך כתב העת "עיניים"