איך נקלענו למצב הזה, שעובדים זרים, כמה מהם חוקיים, אחרים לא, מתגוררים כאן בהמוניהם; ואלפי ילדי עובדים זרים, שנולדו בישראל ודוברים עברית רוצים להישאר במדינה; ושרי הממשלה מחפשים דרכים להיפטר מהם? כמו שאמר "גרון עמוק" לבוב וודוורד, כתב "וושינגטון פוסט" שחקר את פרשת ווטרגייט: "לך אחרי הכסף". הכל קשור לכסף.

החברה הישראלית, שנבנתה על אתיקה של עבודה (בעבר היתה זו "עבודה עברית", היום יש לקרוא לה בשם "עבודה ישראלית"), פיתחה בשנים האחרונות תלות ביבוא של עובדים זרים. בכל שנה מגורשים כמה מהם, וחדשים באים במקומם - שיטת הדלת המסתובבת.

כמה תיאוריות פותחו כדי להסביר את המגמה הזאת. לפי אחת מהן, ככל שכלכלת ישראל מתפתחת, הישראלים אינם מוכנים לעבוד בעבודות שחורות. הואיל והכלכלה, גם המודרנית, זקוקה לעבודה שחורה, מוכרחים לייבא עובדים מחו"ל.

זאת שטות. ידוע לכל, כי העבודות שרוב בני האדם מוכנים לעשות קשורות בראש ובראשונה לשכר הניתן תמורתן. ברור שישראלי, יהודי או ערבי, יצפה לשכר גבוה יותר מעובד זר שהובא לכאן ממדינה ענייה. ואילו המעביד, אם האפשרות פתוחה לפניו, יעדיף עובד זר בשכר נמוך.

אם היתה הממשלה מתעקשת על מדיניות שיטתית למניעת יבוא של עובדים זרים, שאלת גירוש הילדים שגדלו כאן ורוצים להישאר לא היתה עולה כלל. ישראלים רבים יותר היו מועסקים, ושיעור האבטלה היה נמוך יותר. בד בבד, אם פעילויות כלכליות כמו בנייה, חקלאות וסיעוד היו ניתנות לישראלים ולא לעובדים זרים, הן היו נהפכות ליקרות יותר. זה כל הסיפור. הכל קשור לכסף.

מדוע לא נקטה ישראל מדיניות למזעור האבטלה ולאיסור יבוא של עובדים זרים? אם אמנם כמה פעילויות חיוניות עלולות להיהפך ליקרות מדי, עד כדי סכנה להפסקתן - הרי שאפשר לתת סובסידיות והטבות מס לישראלים שיעסקו בהן.

אך הדבר הפשוט הזה לא נעשה, וכך גדל מספר העובדים הזרים והבעיות שצצו עמם. מדוע מתירה הממשלה להמשיך במדיניות הקיימת? ילדי העובדים הזרים, שנולדו בישראל וחשים בה בביתם, עתידים להיות מגורשים באכזריות מתוקף החלטת ממשלה. מדוע? התשובה היא: לכו אחרי הכסף.

בישראל פועלות קבוצות אינטרסים כלכליות בעלות עוצמה. הן מייצגות את המגזרים הכלכליים הנהנים מהעובדים הזרים. חברות כוח האדם הרבות שפרחו בעקבות העסקת הזרים נהנות מכסף קל. האינטרס שלהן איננו לאומי. יש להן רגישות מעטה לטרגדיות האנושיות העלולות להיווצר בעקבות פעילותן. מטרתן להפיק רווחים לעסק שהן מייצגות. הן לוחצות על שרים בממשלה ופקידי מדינה להתיר יבוא של עובדים זרים. נראה שהן מצליחות.

במקום להיכנע ללחץ על המדינה להתמודד עם הבעיה. על הממשלה לאמץ מדיניות ברורה ביחס להעסקת עובדים זרים במשק הישראלי - מדיניות שלא תתבסס על האינטרסים של מגזר זה או אחר, אלא על האינטרס הלאומי. מדיניות זאת צריכה להיות נאמנה למסורת של אתיקת העבודה הישראלית.

בינתיים, גילוי חמלה כלפי הילדים שנהפכו לקורבנות של שגיאות מדיניות העבר הוא שצריך להנחות את הממשלה. גירוש ילדים אינו יכול להיות מדיניות של ממשלה ישראלית.