הלחץ הבינלאומי שגורר את מחמוד עבאס לשיחות הישירות עם ישראל, מאזן את הלחץ שהניב את "נאום בר אילן" של בנימין נתניהו. כך סבורים מפעיליו של לחץ זה. בעיניהם מדובר ב"קח ותן", שלמרות היותו כפוי, הוא נחוץ כדי לחזור למשוואה "ייתנו יקבלו, לא ייתנו לא יקבלו". אך האמת היא שבעשור שחלף מאז נטבעה המשוואה בידי נתניהו והופנמה על ידי עבאס, תקפותה לא תמיד נשמרה, בעיקר בכל הקשור לשאלה מה ישראל מוכנה לתת ומה מניע אותה לכך.

מה היה הרקע לצמיחת המשוואה? הפלסטינים, שערפאת הבטיח בשמם פתרון של הסכסוך בדרכי שלום, נתנו לטרור לפגוע בישראלים ולהרוס את האמון שהחל להיבנות. בתמורה הם "קיבלו" את ריסוק הרשות הפלסטינית והשתלטות מחודשת על שטחיה, ואת גדר ההפרדה ומאות המחסומים שהביאו לכך שחלקים נרחבים מהגדה נהפכו לבלתי נגישים בעבורם - אך גם פינוי ללא הסכם וללא תמורה של 21 יישובים, ואת נסיגת צה"ל מעזה ומצפון השומרון.

במקביל, במסגרת ה"קח ותן" של הסכמי הביניים, ישראל "קיבלה" את הזכות לשמור את כל ההתנחלויות עד להסדר הקבע, תחת התחייבות שלא לקבוע עובדות חדשות בשטח. מה היא נתנה בתמורה? תוספת של 200 אלף ישראלים בשטחי יהודה ושומרון, שכונות חדשות במזרח ירושלים ומאה מאחזים לא מורשים. ההזיה הישראלית שבתמורה לנסיגתה החד צדדית מ-6% מהשטחים ופינויים של 4% מהמתנחלים, הפלסטינים ייתנו לה שקט מוחלט ברצועה ויאפשרו לה לבנות תחת כל עץ רענן בגדה ובירושלים - התבדתה.

מאז, עבאס וסלאם פיאד אמרו לא לטרור מעל לכל במה והחלו ברפורמות לבניית המדינה שבדרך, בכפוף "למפת הדרכים" המוסכמת. אך התאוששותה של הכלכלה הפלסטינית, שיפור התיאום הביטחוני במסגרת המלחמה בטרור והפעלתם של מנגנוני הביטחון החדשים, הזוכים להכרה ולמחמאות מקציני צה"ל והשב"כ, "הניבו" מישראל רק הסרה חלקית של מחסומים ואת דרך העפר לעיר הפלסטינית החדשה. במקביל, ישראל ש"נתנה" סגר כולל, כליאה של פעילי חמאס והרבה "עופרת יצוקה" בכדי לקבל מחדש את הפתח בעזה ואת גלעד שליט בבית, מיהרה, דווקא בגלל המשט הפרובוקטיבי, לפתוח את הרצועה למעבר סחורות רבות.

בשיחות הקרבה עם השליח האמריקאי ג'ורג' מיטשל, הפלסטינים מסרו מפות ומסמכים המבהירים את עמדותיהם בסוגיות של הסדר הקבע - גבולות, ירושלים, פליטים, מים וביטחון - הנשענות על החלטות בינלאומיות והסכמים שכבר נחתמו. לעומתם, נתניהו, שהכיר ברעיון של שתי מדינות לשני עמים, עדיין לא הרחיק בפומבי מעבר ל"נתינה" של מדינה פלסטינית מפורזת, שתקום ב-60% משטח הגדה ותקלוט את הפליטים. ירושלים המזרחית לא תהיה בירתה ועיקר מימיה יישאבו על ידי ישראל. באופן פחות פומבי, נתניהו, החפץ כל כך לשוחח עם הפלסטינים ישירות, טרח עד כה להציג את תוכניתו רק לנשיא מצרים, חוסני מובארק, שדחה אותה בתקיפות.

הצדדים חייבים לעבור לשיחות ישירות ולנהל את "התן וקח" רק ביניהם. על נתניהו לחדול לדרוש "לקבל" מעבאס ו"לתת" את התמורה לאמריקאים, לאירופים ולמצרים או, בעל כורחו, לחמאס ודומיו. על ארצות הברית לתמרץ את נתניהו ועבאס לתת זה לזה את המקסימום האפשרי ולקבל את המינימום הנדרש בכדי להשיג את תמיכת העמים בהסכם.