אכן, אמנים, כמו כל אדם מוסרי ומי שמכבד את החוק הבינלאומי, צריכים להדיר את רגליהם מההתנחלויות. נכון, הסיוע הכספי שהשלטון הישראלי הריבוני מעניקים להם אינו מחייב את מוסדות התרבות להופיע באזור המצוי תחת שלטון צבאי, מחוץ לגבולות המוכרים של המדינה. אין לקנא בסרבן שירות בשטחים, שכדי להביא לחם לילדיו ייאלץ לשיר באריאל. ואחרי כל זה, צריך לשלוח פרחים לראש העיר רון נחמן ולמנהלי התיאטראות. במהלך אחד הם הצליחו גם להחזיר קצת צבע ערכי לפרצופו הבורגני של התיאטרון הישראלי וגם לנער את "הקונסנסוס" סביב אריאל.

אולי, בעצם, במקום להחרים את ההיכל באריאל, מוטב שהשחקנים יודו למנהלים שלהם על ההזדמנות הייחודית להופיע לפני המתנחלים בביתם, ולספר להם על כיבוש ועל שכול. חשקה נפשו של גרשון מסיקה לראות קרוב לבית את "השוטר אזולאי" של אפרים קישון? שהמועצה האזורית שומרון תתחייב לקנות גם את "נפגעי חרדה" של ב. מיכאל ואפרים סידון. ששוחרי התרבות במאחזים ייהנו גם הם מהקטע שמציג רב מתנחל, שמנחה חיילים לנהוג על פי "תורת המלך" - כתב הפלסתר הגזעני של הרב יצחק שפירא. דניאלה וייס רוצה את "כנר על הגג" על פי שלום עליכם? שהקאמרי ייתן לה באותו מחיר את "אמא קוראז'" של ברטולד ברכט. אולי המחזה קורע הלב הזה על זוועות המלחמה יעשה משהו לאמא של נערי הגבעות.

אילו התברכתי במעט מכישרונו של איתי טיראן, כוכב ההצגה "גטו" של יהושע סובול, הייתי נוסע עם תיאטרון הקאמרי לאריאל. לפני שהמסך עולה הייתי מתייצב בקדמת הבמה של היכל התרבות החדש ונושא את המונולוג הבא: "צופים יקרים, לא עשינו את הדרך הארוכה לכאן כדי לשעשע אתכם. רצינו להראות לכם מה קורה לבני אדם שנגזר עליהם לחיות בגטו מוקף חומות של איבה. אתם, תושבי אריאל, בחרתם מרצונכם החופשי לכלוא את ילדיכם מאחורי גדרות תיל ולאחוז בגרונם של רבבות מבניו של עם אחר, שנאבק על חירותו. אגב, לא הייתי ער לכך שאריאל רחוקה כל כך מהקו הירוק, כמעט עשרים קילומטרים. גם לא ידעתי שמתגוררים כאן לא יותר מ-17 אלף תושבים. בקושי שכונה בינונית.

"שמעתי שעמיתי, עודד תאומי, אמר שהמכתב שלנו חותר תחת הקונסנסוס סביב ההתנחלות שלכם ומחליש את הצד הישראלי במו"מ עם הפלסטינים. מי מגדיר היכן עובר הקונסנסוס? אם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל המנוח יצחק רבין מספיק קונסנסואלי לטעמכם, דפדפו ב"פנקס שירות", שהוא פירסם ב-1979, עד שתגיעו לשורות הבאות: "הממשלה אימצה לה מדיניות ביטחונית מוגדרת, היכן ראוי להתיישב והיכן לא. ברמת הגולן, בבקעת הירדן, באזור ירושלים ובגוש עציון, ובפתחת רפיח - כן... בשומרון - לא! ללב הגדה המערבית, המאוכלס בצפיפות על ידי הערבים, אל לנו לדחוק מתיישבים יהודים. התיישבות דרמטית כזאת יש בה מסממני הראווה וההתגרות בערבים ובארצות הברית, ואין בה צורך והצדקה מבחינה ביטחונית".

"בנאומו בכנסת ב-5 באוקטובר 1995, לקראת אישור הסכם הביניים (אוסלו ב'), מנה רבין את גושי היישובים שיישארו בישראל בהסדר הקבע. אריאל ושאר יישובי השומרון לא היו ברשימה. ונניח שהפלסטינים יסכימו להעביר את אצבע אריאל לריבונות ישראלית - מי מכם באמת רוצה לחיות בגטו מבודד, בלבה של מדינה פלסטינית, שמחובר בשרוך למדינת ישראל? סיפרו לי ש-45% מכם הצביעו בעד שלוש מפלגות הימין הקיצוני ו-40% נתנו את קולם לליכוד. הם זרקו לכם עצם כשהכניסו אתכם למפת אזורי העדיפות הלאומית, אבל אתם יודעים שרק מיעוט שולי מבין חברי הכנסת שמתנפלים עכשיו עלינו קבעו את ביתם בהתנחלויות. אל תהיו הפראיירים שלהם. שובו הביתה. צפייה מהנה".