זה מדגדג באצבעות לטקבק נגד בנימין נתניהו ולהציגו כסמרטוט או כפר עב בשר המובל לשחיטה. אבל האמת היא, שישראל היהודית הדמוקרטית נמצאת בסכנה קיומית והעולם נחלץ שוב להציל את העם היהודי מפחדיו.

בשנת 1947 העולם סיים את חיי הפליטות של העם היהודי, חילק את ארץ ישראל המנדטורית והחליט על הקמתן של שתי מדינות לאום. רגע לפני שישראל הופכת למדינה דו-לאומית, העולם חוזר לאפשרות הישנה והאמיצה: חלוקת ארץ ישראל המנדטורית לשתי מדינות לאום.

לנוכח ההחלטה הזאת אפשר לעמוד כמו נמר מנייר ולנאום מול מליאה ריקה באו"ם כמו אביגדור ליברמן, או לקבל אחריות כמו פטריוט ישראלי ולהבין שלהיות "עם לבדד ישכון" זה ליהפך לאח הצעיר של צפון קוריאה ואיראן.

כל ציוני מבין שישראל לא נסוגה ובטח לא מוותרת לפלסטינים. ההיפך הוא הנכון: תנועת השחרור הפלסטינית היא שמודה כי תנועת השחרור הציונית ניצחה ניצחון היסטורי ששינה מציאות, גם במלחמת העצמאות וגם במלחמת ששת הימים. העולם, שחילק ב-1947 את הארץ בהסכמתנו: 55% לערבים ו-45% לישראל, מציע היום חלוקה חדשה, כמעט בלתי נתפשת: 78% לישראל, 22% לפלסטין.

כמו תמיד לפני רגעים היסטוריים, נבנות בריתות מעוותות כמו הברית שנרקמת בין הימין הדו-לאומי והשמאל הפוסט-ציוני. חברי הכנסת דב חנין מחד"ש וחנין זועבי מבל"ד מצד אחד, רובי ריבלין מהליכוד ומשה ארנס (ליכודניק לשעבר) מצד שני. כאילו ימין ושמאל, יעני שני צדי המתרס. בעצם, שניהם באותה גיגית ואולי באותה רשימה לכנסת הבאה. שמות אפשריים: מפלגת ארץ התנ"ך והקוראן, או מפלגת מוות לציונות. המצע יקרא לסיפוח ארץ ישראל המנדטורית לישות מדינית אחת, שבה לכל האזרחים הזכות לבחור ולהיבחר.

במפלגה הזאת גם תהיה מחלוקת בריאה ושולית, בין שתי קבוצות: זו שתדרוש לקרוא לישות החדשה ישראסטין, וזו שתדרוש לקרוא לה דמוקרטיית כל אזרחיה. התיישבות יהודית בארץ ישראל התנ"כית וברגבי האדמה בשומרון, עדיפה בעיני ארנס וריבלין מישות ציונית עם גבולות מוכרים ובטוחים. כך גם בעיני חנין וזועבי, אם כי מטעם אחר: זכותם של רבבות פלסטינים לשוב לצפת וליפו.

מול החיבור הפוליטי המוזר הזה, שגורם להיסטוריה להתפקע מצחוק, חובה שתתייצב הברית הציונית. זו שמבינה שהתשובה ההולמת היא חלוקת הארץ ביחס של 22% לעומת 78%, וגבולות מוכרים ובטוחים. סיום הכיבוש יאפשר גם לנכדינו להזדקן במדינה יהודית ודמוקרטית ולבנות פה מחדש חברת מופת, עם חינוך ממלכתי מצוין ובריאות ציבורית מודרנית ועם זכות להתפרנס בכבוד, להתקיים בלי לקבץ נדבות ולהזדקן בלי לחטט בפחי אשפה.

נתניהו, שהוכיח כבר פעמיים שהוא יודע להיבחר לראש ממשלה, צריך לבחור אם רצונו להרגיש מה שהרגישו דוד בן-גוריון, מנחם בגין ויצחק רבין, כששינו מציאות. אלא שלשם כך עליו להפסיק לחשב כמה ימים עוד נשארו לו בבית שברחוב בלפור, ולהתחיל להנהיג. כי אם נתניהו לא יציל את ישראל, נבחר אנחנו במקומו את הבא או הבאה אחריו, שייכנסו בנקל לנעליו הקטנות.

הכותב הוא ממחברי "מניפסט השמאל הלאומי"