שנת 2008 תיזכר כשנת המפולת הגדולה. יש לה גם תאריך מדויק: 15 בספטמבר 2008, היום שבו בית ההשקעות הענקי ליהמן ברדרס פשט את הרגל - והממשל האמריקאי לא נחלץ להצילו. זה היה היום שבו הבורסות בעולם החלו לקרוס. זה היה "יום שני השחור", שבו חסכונות של מאות מיליוני אזרחים ברחבי העולם החלו לצלול ולהיחתך בעשרות אחוזים.

המשבר הגדול הקודם התרחש לפני כ-80 שנה, ב-24 באוקטובר 1929, "יום חמישי השחור", שבו הבורסה בניו יורק קרסה. אבל צניחת השערים באותו יום היתה רק תמרור אזהרה ל"שפל הגדול", שהתרחש בארצות הברית וגם באירופה במשך כל שנות השלושים. בארצות הברית פשטו רגל כמחצית מהבנקים. עסקים נמחקו, השכר ירד לשפל היסטורי של חמישה סנט לשעה, האבטלה עלתה ל-25%, חסכונות התאיידו, אנשים התאבדו והיו תופעות נרחבות של רעב ותת תזונה.

אנחנו ממש לא שם. המשבר הנוכחי יהיה דרמטי פחות. המשק העולמי חזק היום בהרבה, ואין סכנה שנידרדר לשפל ארוך בנוסח שנות השלושים. אבל המשבר עמוק ומפחיד דיו כדי שנביאי השקר ובעלי האינטרסים יסובבו בכחש את הציבור ויספרו לו אגדות מפחידות - כדי לצאת ברווח אישי או פוליטי.

הנה חמש מהבולטות שבהן.

1. אגדת רשת הביטחון. פוליטיקאים רבים סיפרו לציבור, עד כמה נחוצה "רשת ביטחון" להצלת כספי הפנסיה, שעוד רגע ייעלמו וייכחדו והפנסיונרים יישארו חסרי כל. אבל הנתונים מלמדים, שקופות הגמל הפסידו 18% בשנת 2008, הפסד שבא לאחר רווח של 66% בחמש השנים שקדמו ל-2008. כלומר, בשש השנים האחרונות נשאר רווח נאה.

לכן לא היתה שום סיבה אמיתית למסע ההפחדות הגדול, שגרר אחריו "רשת ביטחון" מיותרת, שנועדה רק למטרה אחת: לשרת את האינטרסים של פוליטיקאים, בנקאים, בתי השקעות וטייקונים.

2. אגדת אובמה. אומרים לנו, כי יש לקחת דוגמה מברק אובמה, הנשיא הנכנס של ארצות הברית. הוא כבר הודיע על הקצאת מאות מיליארדי דולר כדי לשנות את פני הקפיטליזם האמריקאי לכיוון חברתי יותר. לכן גם אנו מצווים להגדיל את תקציב המדינה - בדיוק מאותה סיבה.

הבעיה היא, שישראל נמצאת במקום שונה לחלוטין מהקפיטליזם האמריקאי. כאן הממשלה מוציאה 44% מהתוצר, ואילו ארה"ב מוציאה רק 35% ממנו. בישראל המס השולי הוא 46%, ואילו שם הוא 36%; כלומר, מערכת המסים בישראל פרוגרסיווית יותר. בישראל יש ביטוח רפואי לכל, גם אם אדם לא שילם פרוטה על כך. בארה"ב הביטוח הרפואי הוא פרטי, ול-50 מיליון אזרחים אין כלל ביטוח רפואי. בישראל החינוך ציבורי ושוויוני. שם החינוך בחלקו ציבורי ובחלקו פרטי ויקר. כאן יש קצבאות ילדים וקצבאות להבטחת הכנסה, שם מחלקים רק בולי מזון.

כלומר, הממשלה בישראל מעורבת בכלכלה עמוק יותר ובאופן חברתי יותר, לכן אין לנו מה ללמוד מאובמה. הוא צריך ללמוד מאתנו.

3. אגדת המומחים. אומרים לציבור, כי יש להאזין למומחי בתי ההשקעות, הם יודעים במה להשקיע, הם הרי אנשי בורסה בעלי ניסיון. ובכן, מה אמר צבי לובצקי, יו"ר אי-בי-אי, באפריל 2008? "אין בועה בשוק המניות... מניות הבנקים הן מציאה בלתי רגילה". ומה אמר יעקב וינשטיין, מנהל ההשקעות של מגדל שוקי הון, במאי 2008? "שיא המשבר כבר מאחורינו". ומה אמר צבי סטפק, יו"ר מיטב, בינואר 2008? "האטרקטיוויות של שוק המניות עולה".

מאז התמוטטו השווקים, ומי שהאמין למומחים אלה הפסיד ממון רב. מה המסקנה? שלעולם אין להאמין לבתי השקעות. הם מדברים מתוך הכיס של דמי הניהול.

4. אגדת הטייקונים. ומה אמרו אלה שנבחרו בשנים קודמות ל"איש העסקים של השנה"? למשל, לב לבייב בפברואר 2008: "אם נבדוק את הנכסים של אפריקה ישראל, נראה שכרגע זו המניה הטובה ביותר בשוק". מאז היא נחתכה ב-80%. ומה אמר יצחק תשובה במארס 2008? "משבר הנדל"ן בארה"ב יחלוף עד סוף השנה, הרבעון השלישי יהיה מצוין". נשמע היום הזוי לחלוטין. לכן, גם לטייקונים אסור להאמין.

5. אגדת הקפיטליזם והגלובליזציה. מספרים לנו, שהקפיטליזם החזירי בצירוף הגלובליזציה האכזרית הם שגרמו למפולת הגדולה - לכן יש לחזור לסוציאליזם הוותיק והטוב. המקטרגים שוכחים, שכלכלת שוק, בתחרות חופשית ומסחר בינלאומי - הם שהביאו לצמיחה העולמית, לעלייה ברמת החיים ולירידה באבטלה בעולם כולו בעשרים השנים האחרונות. נכון שמדובר בשיטות שאינן מושלמות, המפולת של 15 בספטמבר הוכיחה זאת. אבל בכל זאת ולמרות הכל מדובר בשיטות שהן טובות הרבה יותר מהאלטרנטיווה.