העמדה של מרצ בעת המלחמה בדרום איננה טעם שלא להצביע לה. אם כבר, היא תעודת כבוד למפלגה ולמנהיגיה, המתווספת לסיבות רבות אחרות להצביע לה בבחירות הקרבות.

"למדינת ישראל עומדת הזכות והחובה לדאוג לשלומם ולביטחונם של אזרחיה", אמר יו"ר המפלגה, חיים אורון, בדיון המיוחד בכנסת יומיים לאחר שהחל המבצע הצבאי והמשיך: "אין זה אומר שימוש בכל כוח, או הצדקה של כל פעולה שנעשתה ב-48 השעות האחרונות". ההתנגדות של מרצ למהלך קרקעי היתה מיידית ונחרצת וקבעה, כי "הבוץ הלבנוני יתברר כרדוד לעומת הבוץ הצפוי בעזה. פעולה קרקעית וכניסה לעזה... הן בניגוד לאינטרס ישראלי בסיסי".

מרצ היתה יכולה לנסות למצוא חן בעיני האלקטורט שלה ולהביע התנגדות לכל פעולה צבאית. אבל בסיטואציה הסבוכה של ירי מתמשך לשטח ישראל מצד ארגון חמאס, לא הפקירה מרצ את תושבי הדרום, גם אם אין הם ציבור המצביעים הטבעי שלה, ועמדתה היתה מורכבת, בדיוק כמו הסיטואציה. על התנהגותה האחראית והשקולה מרצ משלמת כיום מחיר כבד, אף שהתנהגותה זו דווקא היתה צריכה לזכות אותה בקולות רבים.

אך ההצבעה בבחירות בשבוע הבא אינה יכולה להתבסס אך ורק על מלחמה, שמרצ - להבדיל מקדימה והעבודה - לא היתה שותפה בניהולה. ההצבעה מוכרחה לעסוק גם באופק מדיני, בזכויות אדם ואזרח, בחינוך, בבריאות, בסביבה, ובמבנה המשטר החוקתי של ישראל. אפשר להצטער על כך, שבכל אלה, בלא יוצא מן הכלל, מרצ היא אולי הכתובת היחידה.

הכנסת האחרונה התאפיינה בניסיון לבטל את ההישגים החוקתיים של ישראל ובפגיעה בעקרון שלטון החוק. מרצ, על חמשת המנדטים שלה, בצד חברי כנסת אחדים ממפלגות אחרות, בעיקר העבודה, הגנה על מערכת אכיפת החוק ועל בית המשפט העליון מהתקפות משולחות רסן של הממשלה.

מרצ יזמה את חוק איסור סחר בבני אדם, המאפשר לפעול נגד סוחרי נשים, לסייע לעובדים זרים ולמנוע סחר באיברים; הרחיבה את הזכאות לדיור במסגרת הדיור הציבורי; הגבירה את הסיוע המשפטי הניתן לאוכלוסיות חלשות; חיזקה את המועצה לצרכנות והעבירה - בקריאה ראשונה, ובניגוד לעמדת הממשלה - חקיקה להרחבת סל הבריאות. כל זה לצד מאבק אופוזיציוני סיזיפי בחקיקה הפוגעת בזכויות אדם - דוגמת חוק שי דרומי, המאפשר להרוג פורץ גם אם אינו מסכן חיים, והתיקון לחוק האזרחות, המונע מפלסטינים המתחתנים עם ישראלים להתגורר בשטח ישראל.

לצד החקיקה הרבה, שקשה לקדם אותה מספסלי האופוזיציה בניגוד לעמדת הממשלה, פעלה מרצ כסיעה, עם חברי כנסת מעטים מסיעות אחרות, כדי להגן על הפליטים מדארפור ומסודאן ולהעניק להם זכויות. מרצ היתה המפלגה היחידה שהתייצבה בקול צלול נגד הפגיעה המתמשכת בקהילה ההומו-לסבית ותמכה בקיום מצעד הגאווה בירושלים.

ואם לא די בכל זה, הרי שמרצ נותרה ההצבעה האפשרית הבלבדית משום שהיא היתה היחידה שהודיעה שלא תשב בקואליציה עם ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. אחרי שליברמן, בתמיכת קדימה והעבודה, הביא לפסילה הגזענית והאנטי דמוקרטית של המפלגות הערביות, ברור שהוא איום ממשי על כל מי שחשובה לו מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.

יו"ר העבודה, אהוד ברק, המבקש להנהיג את מחנה השלום, אינו פוסל ישיבה באותה קואליציה עם מי שרוצה לשלול את אזרחות ערביי ישראל. יו"ר קדימה, ציפי לבני, השואפת להיות ראש הממשלה, לא תוכל לעשות זאת בלי לצרף את ישראל ביתנו. כל הצבעה בקלפי בפתק שאינו מרצ - משמעה מינוי ל"שר בכיר", כדברי יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, של מי שמהווה איום אמיתי על החברה הישראלית.

המלחמה בדרום היא אולי בעיה מן העבר. ליברמן הוא, בוודאות, הכתם השחור של העתיד. אני מצביע מרצ.