מערכת הבחירות הנוכחית התאפיינה בפערים חריגים וגדולים מבעבר בין הסקרים, גם כשהתפרסמו באותו יום. ביום רביעי שעבר, לדוגמה, פורסמו בשני ערוצי טלוויזיה שני סקרים. לפי סקר שפורסם בערוץ 10, לליכוד יתרון של 3 מנדטים לעומת קדימה. לפי הסקר שפורסם בערוץ 2 - היתרון היה 12 מנדטים. איך מגיעים לפערים כאלה?

יש להקדים ולשאול, אם יש בכלל חשיבות לתוצאות. בניגוד למדגמי הטלוויזיה במוצאי יום הבחירות, שאינם יותר מאשר שעשוע תקשורתי ואינטלקטואלי, לסקר שבטרם בחירות יש השפעה. הבוחרים יכולים ללמוד ממנו על התוצאה המסתמנת, ובהתאם לכך להחליט אם לחזק או להחליש גוש מפלגות על ידי תמיכה במפלגה מסוימת, או אם לתמוך במפלגה הנמצאת על גבול אחוז החסימה. המחוקק הכיר בחשיבות השפעת הסקרים בסמוך לבחירות וקבע כללים לפרסום תוצאותיהם.

מה אפוא הסיבה לפערים כה גדולים בתוצאות סקרים? סיבה אחת היא השפעה אפשרית של מי שמממן את הסקר, באמצעות הטיות קטנות כמו בחירת האוכלוסייה המיוצגת בסקר, סדר השאלות, או אפילו השפעה על נוסח השאלה. לכן כשדובר מפלגה מדווח על סקר יש להתייחס אל הדיווח בזהירות גדולה יותר מאשר אם המממן ועורך הסקר הם גופים חסרי פניות.

סיבות חשובות יותר לפערים הן גודל המדגם, איזה חלק סירבו להשיב ואיזה חלק מהמשיבים מתלבטים עדיין והם קולות צפים. טעות הדגימה בחלק מהסקרים המתפרסמים עונה על השאלה עד כמה היתה התוצאה יכולה להיות שונה אילו אנשים אחרים היו עולים במדגם. כך, למשל, נתוני הסקר שפורסם בערוץ 10 פורסמו למחרת ב"הארץ", והיה אפשר ללמוד מהם כי טעות הדגימה היתה: 4%, שהם כחמישה מנדטים כשמדובר בכל מפלגה (בכל הנוגע לפער שבין הליכוד לקדימה - הטעות גדלה אל מעל ל-7 מנדטים). טעות זו ניתן ורצוי להקטין על ידי מדגם גדול יותר.

אך לטעות זו מיתוספות בעיות היכולות להיות חמורות יותר. המסרבים להשיב - המעידים אולי על הטיה שיטתית, שכיוונה אינו ידוע - ואלה שטרם החליטו. כך, למשל, המספר הגבוה של המסרבים להשיב הפיל בפח כנראה את סוקרי הפריימריס של קדימה. הבלתי מחליטים מאתגרים תמיד את הסוקרים, ולכל אחד שיטות שונות לפלח את דפוס הצבעתם העתידי ולחזות אם בכלל ילכו להצביע. בדרך כלל השיטה נשמרת בסודיות, אבל כל בוחר יכול לעמוד על גודל הטעות האפשרית על פי אחוז הבלתי מחליטים. אם האחוז גדול, כמו במערכת הבחירות הנוכחית - מעל ל-20% - ההבדל הנובע משיטות הפילוח השונות יכול גם הוא להיות גדול, וכדאי להתייחס בספקנות לכל התוצאות. כשאחוז זה יקטן, ביטחוננו בחיזוי יגדל.

לכן, כשמוצג סקר בחירות יש לשאול מי מימן אותו, מי ערך אותו ומתי; מי הנשאלים ומה נשאלו; כמה סירבו להשיב, מה טעות הדגימה וכמה מתלבטים עדיין. כך אפשר להעריך את תוצאותיו.

אלא שקשה בדרך כלל להשיג תשובות לשאלות הללו. אף שהחוק מחייב הצגת המידע הזה עם הפרסום או הדיווח של תוצאות הסקר בתקשורת - המציאות רחוקה מכך. במעקב חלקי שערכה קבוצת מתנדבים מהאיגוד הישראלי לסטטיסטיקה התקבלה תמונה עגומה. פרסום הסקרים שהוזכרו לעיל, בערוצים 10 ו-2, למשל, היה מלווה רק במידע על עורכי הסקר, השאלה שנשאלה ותחזית המנדטים - טעות הדגימה הושמטה, אף כי באחד הערוצים יוחד זמן לדיון בפער בין התחזיות.

על אמצעי התקשורת לשנות את האופן שבו הם מפרסמים את תוצאות הסקרים עוד במערכת הבחירות הנוכחית, אף שהיא מתקרבת לסיומה. גם לוועדת הבחירות המרכזית יש תפקיד בהקשר זה: להבהיר את החובה במילוי החוק. בינתיים - ובעצם תמיד - מן הראוי לנקוט משנה זהירות כאשר נשענים על תוצאות הסקרים כדי להחליט בעבור מי להצביע.

הכותב הוא פרופסור לסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב ונשיא האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה