תוצאות הבחירות מצביעות על צורך דחוף לתקן פגמים במערכת הפוליטית, אך בזהירות. הצעות רדיקליות מדי, כמו מעבר לשיטה נשיאותית, לא יעברו את המחסומים הפוליטיים, ותוצאותיהן עלולות להיות הרות אסון: עדות לכך היתה הבחירה הישירה לראשות הממשלה. אך יש תיקונים בכמה נושאים העשויים לסייע להקמת ממשלות יציבות יותר, ויש סיכוי שיימצא להם רוב בכנסת:

* מינוי ראש הממשלה: יש לבטל את האי בהירות הנוכחית, שבה ייתכן מצב שלקדימה מספר המנדטים הגדול ביותר, אך הליכוד מסוגל להעמיד קואליציה בעלת רוב בכנסת. יש לקבוע כי הנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הגדולה ביותר. אם זה יביא מפלגות קרובות בימין או בשמאל להתאחד, מה טוב.

* אחוז החסימה: אינני מציע להעלותו. אחוז החסימה הנוכחי, 2%, דווקא פעל יפה הפעם. העלאתו ל-5%, כדי להחליש את המפלגות הקטנות הקיימות, תביא לתוצאה ההפוכה: המפלגות הדתיות הקטנות יופיעו בכנסת כגוש מלוכד, וכמוהן שלוש המפלגות הערביות. אין שום טעם בכך, שהרי בכך יגדל - ולא יקטן - כוחם של שני ציבורים אלה.

* מפלגות חדשות: גם הפעם הופיעו רשימות חדשות, שהתמקדו באישים או ברעיונות, או שהיו סתם תמהוניות. אף לא אחת מהן לא עברה את אחוז החסימה, וטוב שכך. אי אפשר ולא רצוי למנוע הופעת רשימות חדשות, אבל יש להקשות עליהן. הפתרון: רשימה חדשה תצטרך להציג חתימות תומכים רבות (נאמר 20,000) עם פרטים שאפשר לבודקם. מי שאינו מסוגל לאסוף מספר כזה של חתימות, אין לו גם סיכוי לעבור את אחוז החסימה - ואין להעניק לו את הבימה הציבורית רק כדי לספק את האגו שלו.

* פריימריס: המפלגות יחליטו אם לקיים פריימריס או לא, אבל השיטה הקיימת יוצרת עיוותים חמורים הנובעים מכך שבמקום חברי מפלגה יש "מתפקדים". כך רוסקו המפלגות כגופים משמעותיים, חלק מהמתפקדים מובאים למפלגה על ידי המתמודדים, והיו מקרים שבהם מספר המתפקדים למפלגה באזור מסוים עלה על מספר הקולות שהמפלגה קיבלה בבחירות.

יש לקבוע בחוק, כי רק מי שהיה רשום במפלגה 18 או 24 חודשים לפני הפריימריס רשאי להשתתף בהן. בכך תימנע תופעת ה"המתפקדים", יש סיכוי לחידוש החברות הפעילה במפלגות, ויוחלשו "קבלני הקולות". למפלגות כדאי לשקול לעבור משיטת הפריימריס, הנהוגה כך רק בארה"ב, לשיטה מעורבת שבה חלק מהמועמדים נקבע בוועידת המפלגה, חלק במרכז המפלגה, חלק בארגוני נשים ונוער, וחלק ממונה על ידי הנהגת המפלגה.

* בחירות אזוריות: הרעיון לעבור לשיטה אזורית הוא מקסם שווא שיהפוך את הבחירות לכנסת דומות לבחירות המוניציפליות - וכל אחד יודע כי אינטרסים מקומיים, תקיפים מקומיים ועסקות של תן-וקח שכיחים הרבה יותר בשלטון המקומי. העברת מרכז הזירה לבחירה מקומית תחליש עוד יותר את המפלגות, ועלולה לגרום לכך שראשי עיר ירוצו כמועמדים "עצמאיים" לכנסת: לא בדיוק מחזה משובב נפש, אם מביאים בחשבון את הפרופיל של חלק מהם.

יש מקום לרפורמות חלקיות, שיחד עשויות למנוע מקצת השיבושים הקיימים ואף להעלות את רמת הח"כים. השיטה הקיימת, על כל מגרעותיה, לא הביאה אותנו מעולם למשבר חוקתי. יש לתקנה, אך לא לשפוך את התינוק עם מי האמבט.