עולה בנימין נתניהו לשלטון ומהי בשורתו: סכנת שואה מאיראן; מנצח גם אביגדור ליברמן ומהי בשורתו: ערביי ישראל הם סרטן. מעולם לא כוננה כאן ממשלה שמבוססת רק על זריעת פחד. בלי הבטחה ובלי תקווה, רק נבואות זעם אימתניות, שעל גבן נבחר הימין ועכשיו הוא הופך אותן לאג'נדה השלטונית היחידה שלו.

הפחד מאויב חיצוני היה מאז ומעולם נשקו היעיל של כל משטר ימני או פשיסטי. זה טוב לאחדות העם, זה יעיל לסתימת פיות וזה מעלים כל בעיה בוערת אחרת. ישראל, שכבר ידעה סכנות גדולות בהרבה, ובראשה כבר עמדו ממשלות ימין, מעולם לא עמדה מול ממשלה שההפחדה היא שפתה היחידה. בשנותיה הראשונות, כשהכל היה שברירי ומסוכן לאין שיעור יותר, ידע השלטון להפיח תקווה ולעודד עשייה. בנו וסללו, יישבו והשקו. גם כשנבחר מנחם בגין, הוא הסתער על השלטון בחדוות יצירה: פרויקט שיקום שכונות, שלום עם מצרים ואפילו, לשיטתו הנפסדת, "הרבה אלוני מורה". עכשיו עולה נתניהו ובפיו רק אזהרות. האם לשם כך נבחר? כדי להפחיד? האם אלה פניהן של המדינה ושל הציונות, שכל שנותר להן לעשות הוא להזהיר את הישראלים מהסכנות שאורבות להם?

לנוכח קול הרעם מירושלים, אין אלא להסיק שהיה כאן מיקח טעות מבחינה היסטורית: ישראל היא המקום הכי מסוכן ליהודים. אם אחרי יותר מ-60 שנה שוטפים את מוחותינו אך ורק בסכנות, כי אז משהו כאן פעל שלא כשורה. המסקנה המעשית: לקחת את המזוודות ולברוח. הרי בשואה הקודמת לא ניצלו הגיבורים שלחמו, אלא הפליטים שנמלטו בזמן; אם מדובר אכן בסכנה של שואה שנייה - זה הלקח היחיד. וכי מה מציעים המפחידים, אם תוכניתם המעורפלת לסיכול הסכנה תיכשל? שנעלה באש הגיהנום הגרעיני? מוטב לברוח.

אלא שהסכנות מועצמות כמובן להחריד, בציניות ובדמגוגיה. ישראל חזקה כיום יותר מאי פעם, מעצמה אזורית שאין נשק בעולם שלא נמצא בארסנל שלה, עם בעלת ברית בוואשינגטון, שמעניקה לה תמיכה מוחלטת, ועם אירופה כנועה שלא מעזה אפילו למתוח עליה ביקורת. החיים בישראל טובים יותר מאשר במרבית מדינות תבל, מעולם לא היה מצבנו טוב כל כך.

אבל גם המענה לסכנות שאורבות לנו בכל זאת הוא לא זה של הימין המפחיד. את איומי איראן תוכל רק ארה"ב לנטרל, בעיקר אם תנהל עמה מו"מ. תרומתה היחידה של ישראל יכולה להיות אם תשמוט את השטיח מתחת רגליה של איראן באמצעות סיום הכיבוש וכריתת שלום עם מדינות ערב. מה תאמר איראן אם ישראל תיענה ליוזמת הליגה הערבית, תרד מהגולן ותצא מהגדה? תפציץ את ישראל? בשם מה ובשם מי?

הפתרון הזה אפשרי, אבל הוא לא נמצא באג'נדת המפחידים. הם רוצים בהנצחת הסכנה, כי היא משרתת אותם. גם לסכנה האורבת כביכול מהאזרחים הערבים יש מענה, וגם ממנו מתעלם הימין: כינונו של משטר שמבוסס על שוויון וצדק כלפי האזרחים שהמדינה נאמנה להם הרבה פחות מכפי שהם נאמנים לה. לא למבחן נאמנות מצד ערביי ישראל אנו זקוקים, אלא למבחן נאמנות מצד המדינה כלפיהם.

נתניהו עולה לשלטון בפעם השנייה בחייו. ניתן היה לצפות שיעשה זאת הפעם בנימה אחרת. הוא זרע אימה ולדבריו צדק בהפחדותיו, לאחר שישראל עשתה הכל כדי שאיומיו יתגשמו. עכשיו צריך לתבוע מהמפחיד הלאומי ומשופריו בתקשורת תשובה: מה אתם מציעים זולת ההפחדה? להפציץ את איראן ולגרש את הערבים? זה כנראה לא אפשרי, למרבה השמחה. אז מה כן? אין תשובה. וכי מה יעשו המאיימים בלא איומיהם? הם עוד עלולים להידרש לעסוק בבעיותיה האמיתות של ישראל - בדיוקנה המוסרי, בסרבנות השלום שלה ובבעיותיה החברתיות והכלכליות. אבל לא לשם כך נבחר נתניהו. הוא נישא לשלטון על כנפי הסכנה ורק אל תנסו עכשיו לשמוט את כנפיו, שמא תתעורר כאן חלילה איזו תקווה.