"אני מתחייב, שאם אבחר - איראן לא תתחמש בנשק גרעיני, וזה כולל כל מה שדרוש כדי שהאמירה הזאת תתקיים בפועל", אמר בנימין נתניהו לפני הבחירות. בנאומים אחרים הגדיר נתניהו את הגרעין האיראני "איום קיומי על ישראל" והזהיר מפני שואה שנייה. האם חזרתו לראשות הממשלה מקרבת בהכרח את ישראל למלחמה עם איראן?

בסביבה הפוליטית מעריכים שכן. אישים פוליטיים שעמדו בקשר עם נתניהו אומרים, שהוא כבר החליט להרוס את מתקני הגרעין של איראן. מקורבים תוהים, איך תתקבל בציבור החלטה משותפת של נתניהו ואהוד ברק לתקוף את איראן, ואם היא תזניק את הפופולריות של השניים. הנחת העבודה היא, שהדיפלומטיה והסנקציות לא ישיגו דבר והדרך היחידה לעצור את הגרעין האיראני תהיה בכוח - ורק לישראל תהיה המוטיווציה לפעול.

זאת גם ההערכה בתקשורת הבינלאומית, המתייחסת לתקיפה ישראלית באיראן כאל עובדה מוגמרת כמעט. ממשלות אירופיות מתרגלות את פינוי אזרחיהן מאיראן למקרה ש"גורם שלישי" יתקוף את מתקני הגרעין שם. האיומים המרומזים מישראל, בסגנון "אסור להסיר את האופציות מהשולחן", שנועדו לדחוק בקהילה הבינלאומית להגביר את הלחצים והסנקציות על איראן, כדי למנוע מלחמה, השיגו את ההיפך: "העולם" השתכנע שישראל תפעל בעצמה ולכן אינו צריך לעשות דבר.

בקהילה הביטחונית-האסטרטגית בישראל הדעות חלוקות. מעריכים שם, כי חיל האוויר יכול להגיע לאיראן ולפגוע במתקני הגרעין. תקיפה כזאת תעניק פסק זמן של שלוש-ארבע שנים, שאם ינוצל נכון יאפשר לכונן מסגרת מדינית שתבלום את חידוש הפרויקט. מזכירים שם, כי אחרי השמדת הכור העיראקי ב-1981 טענו מבקרי הפעולה שסדאם יוכל לבנותו שוב בתוך שלוש-ארבע שנים, אבל הדבר לא קרה.

אך למרות קיומה של היכולת המבצעית, שגם היא אינה מוכחת, מומחי ביטחון רבים בדעה, שתקיפת איראן תהיה "גדולה על ישראל". הם מעלים שני נימוקים עיקריים: החשש מתגובה איראנית קשה ופתיחת מלחמה כוללת, גם אם הפעולה לא תצליח; וחשוב מכך, ההתנגדות הנחרצת של ארצות הברית לפעולה ישראלית עצמאית, שמוביל אותה הפנטגון בראשות שר ההגנה, רוברט גייטס. לדעתם, בלי "אור ירוק" מפורש או משתמע מוואשינגטון לא יוכלו נתניהו וברק לתת את הפקודה לחיל האוויר.

ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, קיווה לנטרל את הגרעין האיראני בדרך אחרת, וניתן להעריך שישראל הצליחה לעכב את הפרויקט בכמה שנים, ואולי אפילו בעשור. אבל הפעילות מיצתה את עצמה. האיראנים התגברו על הקשיים והצליחו לחצות את "הסף הטכנולוגי" בהעשרת אורניום, כדברי ראש אמ"ן.

לפני כשנה הציגו אולמרט וברק לבוש רשימת בקשות, שנועדו, על פי הפרשנים, להקל על תקיפה אווירית ישראלית באיראן. בוש נחרד, והממשל הגיב במסרים תקיפים לישראל שלא תפעל. מאז הופיעו בתקשורת הזרה דיווחים על מבצעים מרחיקי טוס של חיל האוויר הישראלי - אימון ביוון, הפצצה בסודאן - מול הערכות מרגיעות של המודיעין האמריקאי, שאיראן אינה קרובה לפצצה. אולמרט שינה את עמדתו, ואחרי שהבטיח כי "לאיראן לא תהיה יכולת גרעינית" אמר, שיש מגבלות ליכולתה של ישראל.

נתניהו בונה על ברק אובמה, ובפגישתם בחודש הבא יאמר לו, שההיסטוריה תשפוט את נשיאותו על פי טיפולו בגרעין האיראני. השאלה היא, אם כושר השכנוע והאנגלית המשובחת של נתניהו יוכלו לשנות את סדר העדיפויות שקבע אובמה, ובראשו הצלת פקיסטאן ונשקה הגרעיני מנפילה לידי הטליבאן ואל-קאעדה, תוך כדי ניסיון לקנות שקט מאיראן. ספק אם אפילו הצעה ישראלית לסגת מהגולן ולפנות התנחלויות בגדה תניע את אובמה להפציץ את איראן, או לאשר לנתניהו לתקוף. ישראל תצטרך להתאמץ כדי להשיג הבנה עם אובמה שבמרכזה הטיפול באיראן.

מכל זה עולה, שעליית נתניהו לשלטון מגדילה את הסיכוי למלחמה עם איראן, אבל "נקודת האל-חזור" טרם נחצתה.