הקשיים שישראל נתקלת בהם במשא ומתן לרכישת מטוס הקרב אף-35 היו צפויים. ישראל לא הורשתה לקחת חלק בפיתוח המטוס, בניגוד לבריטניה, איטליה, הולנד, קנדה, טורקיה, אוסטרליה, נורווגיה ודנמרק, וזאת אף כי לשום מדינה מהמדינות האלה אין יכולת טכנולוגית המתקרבת לזו שיש לישראל בתחום קרבות האוויר. עצם הקונצפט של פיתוח האף-35 כמעט אינו מאפשר לכלול במטוס שירכוש חיל האוויר מערכות ישראליות. זאת, אף שרבות ממערכות הטיסה שנוצרו על ידי התעשייה הישראלית הן מהמובילות בעולם.

חלפו הימים שבהם היה שיתוף פעולה טכנולוגי הדוק בין ארה"ב לישראל, בדומה לזה ששרר בתקופת פיתוח מטוס הלביא. שנים רבות היתה ישראל צריכה לקחת את המטוסים האמריקאיים שרכשה כמות שהם. במטוסי האף-16 האחרונים שקנתה היא לא הורשתה להרכיב מכ"ם מתוצרת אלתא, אף שהוא טוב יותר מהמכ"ם האמריקאי שבא עם המטוס וזול יותר. לולא בוטלה תוכנית הלביא, הוא היה יכול להיות עמוד השדרה של חיל האוויר בשנים האחרונות, והיה משודרג ללא הרף תוך התבססות על הניסיון המבצעי שנרכש על ידי חיל האוויר. בכך הוא היה מעניק לחיל יתרון איכותי ברור על פני מטוסי אויב פוטנציאליים.

קשה להאמין שאלה שלפני 22 שנים עשו מאמצים רבים כל כך לשכנע את ממשלת ישראל להצביע בעד ביטול פרויקט הלביא אינם מתחרטים על ההחלטה האומללה, שהתקבלה ברוב של קול אחד בקבינט. מטוס הקרב המתקדם ביותר בעולם, גולת הכותרת של הישגי תעשיית האווירונאוטיקה הישראלית, שחלק גדול מפיתוחו כבר הושלם, חוסל.

לא שיקולים הגיוניים הם שהיטו את ההצבעה על הלביא. בדיקת הפרוטוקולים מישיבות הממשלה מראה, כי טיעונים שקריים הוצגו לשרים שבלעו אותם ללא פקפוק. לכך נוספה ההתנגדות המסורתית של משרד האוצר להוצאות גדולות.

בתחילה נאמר לממשלה, כי חיל האוויר מתכוון לרכוש בעתיד הקרוב את האף-22, שהיה ידוע אז כ"מטוס טקטי מתקדם" (ATF), וכי ביצועיו יעלו על ביצועי הלביא. למעשה, באותה תקופה ה-ATF היה רק בשלב של הערכה תחרותית בין שני ספקים פוטנציאליים, ותוכנית פיתוחו היתה אמורה להימשך שנים רבות. עקב כך, סיכויי חיל האוויר לקבלו במקום הלביא היו אפסיים. האף-22 נעשה מבצעי בחיל האוויר האמריקאי ב-2005 ונקנה במחיר אסטרונומי. החודש הודיע שר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס, כי ייצורו יצומצם, וכך מגיע האף-22 לסופו.

שנית, לחברי הממשלה נאמר, כי חיל האוויר יוקטן וכי יזדקק רק ל-80 מתוך 150 מטוסי הלביא שייצורם תוכנן, מה שישלש את עלות ייצורו של כל מטוס. בדיקת גודלו של חיל האוויר ומצב רכישת מטוסי הקרב בשנים שלאחר מכן מראה, כי טענה זו היתה רחוקה מהאמת.

ושלישית, נאמר לשרים, כי ביטול פרויקט הלביא לא יהיה כרוך בפיטורים, מאחר שכל האנשים שעבדו עליו יועסקו ב"תוכניות חלופיות" לייצור מערכות נשק לצה"ל. למעשה, אלפי מהנדסים וטכנאים מיומנים פוטרו, ואילו התוכניות החלופיות נעלמו מהאופק.

אלה שפעלו לביטול פרויקט הלביא היו גם אלה שהתנגדו לפיתוח מערכת החץ ליירוט טילים בליסטיים ולפיתוח לוויין ריגול ישראלי. היום כבר ברור שהם טעו בשלוש החזיתות האלה.