בערב שבת קודש פרשת תזריע-מצורע הציגה הטלוויזיה הישראלית את תוכנית הריאליטי האולטימטיווית - הריגת בן אנוש לעין המצלמה. אתר ההרג היה שדה ליד הכפר בילעין, כ-80 ק"מ דרומית לעיר הקדומה יזרעאל, אשר בשדה סמוך לה בוצעה הריגה על רקע דומה לפני כ-2,800 שנה. בילעין נמצאת גם כעשרה ק"מ דרומית לכפר קיביה, אף הוא אתר ידוע למדי בתולדות ישראל.

קורבן ההרג בבילעין היה באסם איברהים אבו רחמה, ערבי שלבש חולצה צהובה באותו ערב שבת מנוחה. קורבן ההרג לפני 2,800 שנה היה ישראלי בשם נבות. מי שהרג את נבות היו אזרחים מקומיים שסקלו אותו באבנים. מי שהרג את באסם איברהים היו חיילים שהוצבו במקום וירו לעברו במטול רימון גז שפגע בו ישירות. האחראים למות נבות היו שליטי ישראל אז, המלך אחאב בן עמרי ואשתו המלכה איזבל בת אתבעל. האחראים למותו של באסם איברהים, מיניסטריאלית והרבה מעבר לכך, הם שליטי המדינה של ימים אלה, 30 שרי ממשלת ישראל.

הרקע לשני מעשי ההרג דומה להפליא. לקורבן היתה חזקה בחלקת אדמה. באירוע הקדום היה זה כרם וידוע שהיה בבעלותו. במקרה הנוכחי שאלת הבעלות הפורמלית על האדמה אינה ברורה, אך כאז כן עתה, אין ספק שמדובר בנחלת אבות של שני קורבנות ההרג.

בשני המקרים השליט חמד את חלקת האדמה של הקורבן. אחאב רצה להפוך אותה לגן ירק פרטי. השליטים הנוכחיים רוצים לנתק את חלקת האדמה של הקורבן ושל בני כפרו מגוף הכפר עצמו על ידי בניית חומה בצורה ביניהם. זאת כדי להפוך את נחלת האבות של תושבי הכפר לגני ירק של התנחלויות יהודיות באזור.

בשני המקרים הקורבנות סירבו לשתף פעולה ולספק מרצונם החופשי את תאוותו של השליט. בשני המקרים לא היה לקורבנות סיכוי מלכתחילה. השליט הכל יכול מעך את התנגדותם ללא קושי בתהליך שבו שני הקורבנות מצאו את מותם. בשני המקרים השליט השכיל גם להשתמש במערכת המשפטית של המדינה. בשני המקרים ההרג נעשה כחוק.

נבות היזרעאלי הוצא להורג על פי חוק ועל פי מצוות "הזקנים והחורים" של עירו, דהיינו, על פי פסיקה של המערכת המשפטית והשלטון המקומי. היתה זו הריגה על פי כל כללי הפרוצדורה והאתיקה המקובלים. אבל היה שם איש אחד, אליהו שמו, שלמרות התקינות החוקתית, העניין כלל לא נראה לו. איש זה ידוע באותות ובמופתים שעשה במהלך חייו. הוא היה פלאי עד כדי כך שאפילו מלאך המוות לא היה יכול לו. הוא סיים את חייו על פני האדמה בעלייה בסערה השמימה. אולם את עולמו בתולדות ישראל קנה אליהו אולי בעיקר על ידי שלוש מלים שהטיח באחאב מיד כשדבר הריגתו של נבות היזרעאלי הגיע לאוזניו. הוא קם וירד אל מלך ישראל בעת שהלה בילה באותה חלקת אדמה שבה חשק כל כך, ואמר לו, מן הסתם כשהוא מסתכל ישר לתוך עיניו: "הרצחת וגם ירשת?"

עם התמעטות הדורות, אין לנו נביאים ואין מי שיירד אל השליטים ויאמר להם את דבר אלוהים. אולם כעם הספר יש בידינו דבריהם של קדמונינו. ואם אולי מעשה רצח לא אירע בבילעין באותו ערב שבת, הרג בוודאי בוצע בו. ואנו נוכל ללמוד מאותם אבות האומה שמהם ראוי ללמוד, ואף לנקוט את לשונם ולומר לשליטינו: "הירשתם וגם הרגתם?"