ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עסוק בגיבוש מדיניותו לקראת נסיעתו לפגישה עם הנשיא ברק אובמה בבית הלבן. מהצהרותיו עולה כי הוא מבקש לעצור את התהליכים המדיניים שהובילו קודמיו, שכוונו להקמת מדינה פלסטינית בשטחים ולהסדר שלום עם סוריה. במקומם מציב ראש הממשלה שורת דרישות שיציג לאובמה: קדימות לטיפול באיום האיראני, הכרה של הפלסטינים בישראל כמדינת העם היהודי, המשך הבנייה בהתנחלויות, וסירוב לסגת מהגולן. הוא מוכן שהפלסטינים "ישלטו בעצמם" במחצית מהגדה, תחת פיקוח ביטחוני ישראלי.

גישת נתניהו, המגובה בהצהרות שר החוץ אביגדור ליברמן, מעוררת התנגדות בקהילה הבינלאומית. אובמה ובכירי ממשלו חזרו על מחויבותם ל"פתרון שתי המדינות". באיחוד האירופי עולות קריאות להקפאת שדרוג היחסים עם ישראל, אם תתנכר להתחייבויות העבר.

ראש הממשלה סבור שישראל ניצבת בפני שעת כושר מדינית ללא תקדים, בגלל דאגתן הגוברת של מדינות ערביות כמו מצרים, סעודיה וירדן מהאיום האיראני, שתוביל אותן לשיתוף פעולה אסטרטגי עם ישראל. אך הקהילה הבינלאומית, ובראשה הנשיא אובמה, מצפה מנתניהו להמשיך בתהליך המדיני שירש מאהוד אולמרט, להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, ולהקל על תנאי החיים של הפלסטינים בגדה וברצועת עזה. מדינות ערב, המחויבות לעניין הפלסטיני, יתקשו לשתף פעולה עם ממשלה ישראלית שתמשיך בכיבוש ותתנגד להסדר. שרת החוץ האמריקאית, הילרי קלינטון, אמרה שישראל תאבד את תמיכת מדינות ערב מול איראן, אם לא תקדם את השלום עם הפלסטינים.

כדיפלומט ומדינאי מנוסה נתניהו יודע ש"אין ארוחות חינם" בחיים המדיניים. כדאי לו להקשיב לקלינטון, ולא לבוא לוואשינגטון בידיים ריקות. במקום דרישות ולאווים שייתקלו בהתנגדות אמריקאית, עליו להציג מחויבות ברורה לרעיון שתי המדינות, לתמוך ביוזמת השלום הערבית כבסיס להסדר אזורי, לעצור את הרחבת ההתנחלויות ולפעול לחיזוק הכלכלה הפלסטינית. רק כך יוכל לגייס את תמיכת הקהילה הבינלאומית ליעד המרכזי שלו - בלימת האיום האיראני.