כבר יותר משבועיים שובתים 1,300 עובדים בשל סחבת במו"מ על הסכם עבודה קיבוצי. אילו עסקו בשחיטת עופות, או שינעו מזוודות, או אספו אשפה, רבים הסיכויים שלא מעטים היו מתייצבים לימינם וזועקים חמס על אי הסדר או על אי הצדק. במקרה שלהם אין פוצה פה ומצפצף. צווארוניהם צחורים, הם משכילים ונתפשים כבעלי עוצמה שאינם זקוקים לתמיכה.

השביתה המתמשכת של המנחים באוניברסיטה הפתוחה חושפת את אחד החוליים הקשים של מערכת ההשכלה הגבוהה - המרצים מן החוץ. ככל עובדי הקבלן, הם כוח עבודה אדיר וזול. בחברה שרואה בהשכלה אמצעי להתקדמות אישית, ובמדינה שעודדה מצוינות במשך שנים, יש בעלי תארים מתקדמים יותר מאשר משרות פנויות. פתיחתן של המכללות היטיבה במעט את המצב, אך כיום גם הן פקוקות, עם סגל מצומצם במינוי קבוע, ושיעור נכבד של מרצים מן החוץ.

ראשיתה של השביתה הנוכחית בכמעט-שביתה של ארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות, שנענתה בהסכמה של ועד ראשי האוניברסיטאות, פרט לטכניון, לחוזים חצי-שנתיים (במקום לסמסטר של ארבעה חודשים), ולהענקת תנאים אקדמיים וסוציאליים. דווקא במוסד האוניברסיטאי היחיד שעיקר עובדיו הם מרצים מן החוץ, המו"מ מתנהל בעצלתיים.

61 העובדים במינוי באוניברסיטה הפתוחה נעזרים בשירותיהם של 1,300 מנחים ומרצים ב-50 מרכזי לימוד, המלמדים יותר מ-40 אלף סטודנטים. אמנם, מקצת הסטודנטים לומדים מעט ולאט, ועדיין - זו האוניברסיטה הגדולה בישראל עם מבנה הסגל התמוה ביותר.

קביעתו של בית הדין לעבודה שהעסקה חוזרת ונשנית כמרצה מן החוץ מכוננת יחסי עובד-מעביד, אינה משפרת את מעמדם של אותם מרצים. החוזים שלהם מתחדשים מדי סמסטר, עניין הטומן בחובו בעיות מהותיות.

היתרון המוסדי שבהעסקת מרצים מן החוץ ברור: שכרם משולם לשמונה חודשים לכל היותר (לבד מחמש אוניברסיטאות), עלותם הסוציאלית קטנה וההקצאה למחקריהם דלה מאוד, ובידי המוסדות נותרת גמישות ניהולית המאפשרת לבחון מועמדים צעירים ולהתבשם מכישוריהם של חוקרים ותיקים על בסיס מזדמן. אותה גמישות עלולה לגלוש לפרקים לשרירות לב שאינה קשורה לאיכויות אקדמיות או לתוכניות לימודים.

למוסד יש גם אפשרות לסגור קורסים שמספר הנרשמים אליהם נמוך מן התקן שקבע. אלא שהחיסכון הכלכלי הוא פתח לזילות אקדמית. הדאגה הקבועה של מרצים מן החוץ לפרנסתם, עלולה להוביל להקלה בחומרי הלימוד ולוויתורים בהנחיית התלמידים ובבדיקת עבודותיהם. לא אחת הופכת מערכת היחסים לאישית ומקדמת את הסטודנט, שיוצא נשכר, ובתורו גומל טובה למרצה וממליץ על שיעוריו. מן המפורסמות הוא שציונים מרקיעי שחקים הם ערובה לרישום אינטנסיווי בעתיד.

בינתיים אין איש מראשי ההשכלה הגבוהה מתריע על המצב או מעודד את המרצים השובתים, ולא משום שאינם צודקים. השקט הוא עדות ליחסי הכוחות המעוותים בין המדינה, ראשי ההשכלה הגבוהה, והעובדים. כגופים מתוקצבים, אין ראשי המוסדות להשכלה גבוהה מתגרים במשרד האוצר או בוועדת הכספים. צעקה מיותרת אחת תותיר ברזים מוגפים ותייבש מחקרים. הם מאפשרים לחולי הנוכחי להתקיים, ובלבד שחולי חמור ממנו לא יפקוד את מוסדותיהם. המדינה תיתן להם לקרוס, כפי שעשתה למערכת החינוך היסודי והתיכון.