גם מי שאינו גולש באינטרנט או אדיש לחידושים טכנולוגיים התקשה לפספס את הבאז סביב הרשת החברתית טוויטר. בשורה התחתונה מדובר באתר, המאפשר לכל גולש לפתוח כרטיס אישי ולכתוב בלוג. מה שמבדיל את טוויטר מאלפי מתחריו הוא ההגבלה על אורך הפרסום - עד 140 תווים (כ-20 מלים). המסגרת הנוקשה היא המהפיכה האמיתית של טוויטר, המחייב את הכותב להביע רעיונות בתמצות, לסנן את הטפל, לחשוב על כל מלה. מהפיכת תמצות זו מוכרחה להתפשט לאקדמיה, לבתי המשפט ואף לתחום התרבות והאמנות.

ברור שלא כל התכנים ברשת הם רעיונות דגולים שישפרו את מצב האנושות בלא הכר, אך בתוך שטף השטויות יש מחשבה מקורית, רעיונות עסקיים וקישורים לכתבות מעניינות ברשת. סדר היום של ברק אובמה, הכנות המלכה ראניה לביקור האפיפיור בירדן, או עבודות מחקר של פרופסור מוביל בהרווארד מופצים לאלפים ומקדמים את השיח הציבורי.

גם אם טוויטר הוא עוד אתר שאולי יתפוגג, מהפיכת התמצות חשובה מחוץ לרשת. דו"ח מבקר המדינה האחרון כלל יותר מ-2,300 עמודים. "מדובר באחד הדו"חות הגדולים מאז הקמת המדינה", התגאה המבקר. אך למרות הגילויים החשובים, מעטים יצלחו אף את 329 העמודים שבדו"ח המתומצת.

גם פסקי הדין תופחים. השורה התחתונה במשפט פלילי מסתכמת לרוב במלה אחת - אשם, או זכאי - ואילו הכרעות הדין מתפרסות על מאות עמודים. הצעה להגביל פסקי דין בערכאות נמוכות ל-15 עמודים ירדה מעל הפרק. אסור שפסקי דין יהיו באורך של הודעת SMS, אך מגבלת אורך סבירה תאפשר לציבור רחב בהרבה להיחשף אליהם.

אף האקדמיה זקוקה למדיניות דומה. באוניברסיטאות כבר מגבילים מספר עמודים בעבודות לתואר ראשון, אך ראוי להחיל זאת גם על תארים מתקדמים.

את מהפיכת התמצות כדאי להרחיב לתחום התרבות והאמנות. המגבלה הבלתי כתובה של אורך סרט - 90 דקות - מיושמת לרוב, אך יש במאים המוציאים סרטים שאורכם כשלוש שעות. ברור שיש לשמור על חירות אמנותית, אך המרחנים, במקום לחתוך עוד סצינה מיותרת, גורמים לצופים לנוע בחוסר נוחות בכיסאותיהם ולפעמים אף לוותר על צפייה בסרט בשל אורכו.

גם ספרים ארוכים מרתיעים. נכון ש"בעקבות הזמן האבוד" של מרסל פרוסט כלל 1,500,000 מלים, וספרי הארי פוטר נפרסים על פני 700 עמודים, אך אלה היוצאים מן הכלל. "הזהו האדם?" של פרימו לוי זכה לשבחי הביקורת והקהל למרות (ואולי בזכות) 188 עמודיו.

יש שיאמרו, כי מהפיכת התמצות תוביל לרדידות השיח. אבל מגבלות יגרמו לכותבים לשאוף לתמציתיות ולחידוד המסר. עידן הטלוויזיה והאינטרנט ממחיש, שהציבור מתקשה לקלוט מסרים ארוכים. קריאת טקסטים ארוכים במחשב אינה נוחה וגורמת לכאב עיניים. הפתרון הוא מדרג של תוכן לקהלים שונים. כל המעוניין יקרא על הפיתוח המדעי האחרון ב-140 תווים, במאמר בן אלף מלים, או ב-200 עמודי ספר.

טוויטר מוכיח, שניתן להעביר בתמצות גם רעיונות גדולים. אפילו את המאמר הזה ביקשו העורכים לתמצת ל-423 מלים. לא מוכרחים לחפש דוגמאות למהפיכה ההכרחית הזאת רק באינטרנט: הגילוי המדעי החשוב בתקופה המודרנית כלל רק חמישה תווים - E=MC2.

לטוויטר של ליאור קודנר, לחצו כאן