נאום ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הראה שוב, כי למפלגות הימין בישראל אין חלופה ראויה ואפשרית לפתרון שתי המדינות לשני העמים. גוש הימין מתקיים רק מסביב לשלילת הרעיון ומתפוגג באחת כשהוא נדרש להציג חלופה מדינית להבטחת האינטרסים הישראליים.

ההכרזות על הצורך להכריע את רעיון שתי המדינות התחלפו בקרבות מאסף למניעת מימושו. ב-1993 ביקש אריאל שרון להודיע, שאם הליכוד ישוב לשלטון, הוא יבטל את הסכם אוסלו; נתניהו הכריז, שתוכנית האוטונומיה תחת שליטת ישראל היא החלופה היחידה. ההצהרות מיהרו להתחלף בדיבורים על "מדינה פלסטינית" ו"מדינה פלסטינית מפורזת", בהתאמה.

לנתניהו ולקודמיו היה ברור, כי גוש הימין דרוש להם רק כדי להגיע לכס ראש הממשלה. מרגע שהתיישבו שם, לא היה בידם לאמץ אף לא אחת מעמדות הימין, הפוגעות ברעיון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית.

תומכי הבית היהודי והאיחוד הלאומי רואים בריבונות על ארץ ישראל כולה תנאי לזהות של עם ישראל ולעתידו. עמדתם מכתיבה את פתרון המדינה האחת, אך ביחס לאופיה ולמשטרה יש ביניהם מחלוקת. חלקם מבינים, כי המשך השליטה בעם חסר זכויות אינו מיטיב עם ישראל ומסכימים לתת לו זכויות אזרח, גם אם התוצאה ברורה - אובדן הרוב היהודי וביטול הגדרת ישראל כמדינת העם היהודי. לא תיתכן מדינה דו-לאומית כי ציבור זה מאמין, שהצטווינו לרשת את הארץ והדרך לעשות זאת היא להורישה מיושביה. כלומר, חיכוך מתמשך, שיוביל לעימותים לאומיים וחברתיים אלימים, לשקיעת המדינה ולפירוקה.

אנשי הליכוד מנמקים את סרבנותם למדינה פלסטינית בטענה, ש"קיר הברזל" לא הכריע עדיין את דעת הפלסטינים ויש להימנע מהסדר עד שתעוקר שאיפתם להשמיד את ישראל. אך הצעדים שנקטו לשם כך רק הרחיבו את הסדקים ב"קיר הברזל" ובמעמד של ישראל. החל בהפסקת המשא ומתן, עבור בהרס הרשות הפלסטינית, ההתנתקות, התוואי הפולשני של גדר ההפרדה, ועד לשלילת יוזמת הליגה הערבית. מהלכים אלה סייעו בידי החמאס לזכות בבחירות ובשליטה על רצועת עזה, גרמו לישראל לצאת למבצעים צבאיים וחיזקו את חזית הסירוב בעולם הערבי.

נאום הנסיגה וההשהיה של נתניהו הביא אותו לקו העמדות של ש"ס וישראל ביתנו. אלה מקבלים את רעיון שתי המדינות, אך מבקשים לטרפד אותו על ידי תנאים ההופכים אותו למגוחך. כך גם נתניהו בנאומו מוכן לפתוח מיד במו"מ לשלום בלי תנאים מוקדמים, אך דורש הכרה פלסטינית בישראל כמדינת העם היהודי, הסכמה למדינה מפורזת, הסרת סוגיית הפליטים מסדר היום ושמירה על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל - לפני תחילת המו"מ.

גם אם אמר נתניהו "מדינה פלסטינית", הוא לא הצליח להעביר את כתר הסרבנות לצד הפלסטיני והערבי. טעה נתניהו בעת שמיהר לקחת בתמורה את המשך הבנייה בהתנחלויות.

נתניהו מצרף את ההתנגשות עם ממשל אובמה לסל המחירים של קרב המאסף שבחר לנהל על גב הציבור בישראל ובניגוד לעמדתו. בסקר שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי נמצא, כי 64% מהציבור תומכים ברעיון שתי המדינות לשני העמים, רק 17% מוכנים להרחיב התנחלויות גם במחיר עימות עם ארה"ב, ו-77% תומכים בחוק פינוי-פיצוי.

על הציבור לדרוש כעת מנתניהו להפסיק לשפוך מיליארדי שקל בתוכניות עקרות, לחדש לאלתר את המו"מ בלא תנאים, לאמץ את יוזמת השלום האזורית ולהציג תוכנית ישראלית המתרגמת אותה לתוצאה הציונית של מדינה יהודית ודמוקרטית החיה לצד מדינה פלסטינית.

הכותב הוא חבר הנהלת המועצה לשלום ולביטחון ומיוזמי הבנות ז'נווה