הצעות שחלקן ראויות, ואף יכולות לחזק את המשילות הדרושה לייצוב הממשל, נהפכו לכלי משחק בידי הקואליציה כנגד האופוזיציה. בכך הופכת זו את המשחק הפרלמנטרי למשל ולשנינה. שלל ההצעות, שבולט בהן הרקע האישי והנקודתי של "סידור עבודה" בעבור מי שהקואליציה חפצה ביקרם, דחקו את האופוזיציה לפוזיציה של "שברו את הכלים ולא משחקים", תופעה כמעט בלתי מוכרת בדמוקרטיות פרלמנטריות. קבלתה, לראשונה בכנסת, של הצעת חוק התקציב בקריאה ראשונה ברוב של 61 בעד ואפס מתנגדים, שברה מסורת דמוקרטית של ויכוחים סוערים בזירה הפרלמנטרית, המבטאת את חיותה של מקבילית הכוחות בין רוב למיעוט.

העובדה שגם בעבר עשו קואליציות שימוש בלתי ראוי בכוחן - כמו ביטול מיידי של ההגבלה שבחוק יסוד: הממשלה על מספר השרים - אין בה כדי לנחם. תמורות בסדרי ממשל אמורות להיכנס לתוקף רק בכנסת הבאה, ולבטא בכך את הרעיון ששינויים עקרוניים של כללי המשחק אינם יכולים להיעשות תוך כדי המשחק כתוצאה מצרכים רגעיים.

האנגלים מעירים בציניות שתפקידה של האופוזיציה הוא להתנגד בלבד (The role of the Opposition is to oppose), אלא שגם בכך מבקשות ההצעות לכרסם.

ההצעה להעלות את הרוב הדרוש להפלת הממשלה מ-61 ל-65 ח"כים עשויה לחזק את המשילות, אך ראוי שתיכנס לתוקף רק בכנסת הבאה. לעומתה, ההצעה להעמיד את מספר חברי הכנסת, שיוכלו להתפלג מסיעה פרלמנטרית ולזכות בהטבות מפליגות, על מספר מסוים, ולא על חלק קבוע ממספר חברי הסיעה, איננה יותר מבדיחה גרועה. תרומתה ליציבות הממשל - אפסית. הרקע הפוליטי לקבלתה - יצירת תשתית לפרישה אפשרית של ח"כ שאול מופז מקדימה והצטרפותו לליכוד - מצביע על כך שבפוליטיקה הישראלית הכל אפשרי.

למציעים כדאי לזכור את פסיקת בג"ץ שביטלה את חוק "השידור הפיראטי". חוק זה הכשיר תחנות שהפרו את החוק במשך חמש שנים לפחות, במטרה להעניק זיכיון לשידור רדיו לערוץ 7 ולתחנת שידור שנקשרה לש"ס. הטעם המר של "חקיקה אישית" פוגם בכל חוק.

ההצעה לאימוץ מתכונת מצומצמת של "החוק הנורווגי" נעוצה ברצון הקואליציוני לאפשר לניסן סלומיאנסקי לכהן בכנסת בסיעת "הבית היהודי". זאת, כאשר שר המדע, דניאל הרשקוביץ, יהתפטר מהכנסת ויוכל לחזור אליה אם לא יכהן עוד כשר. צמצום ההצעה לשר אחד היא דוגמה לגימודו של רעיון ראוי.

בפרלמנט קטן יחסית, שרבע מ-120 חבריו שרים וסגני שרים, המנוטרלים מפעילות הכנסת כגוף מפקח ומבקר את הרשות המבצעת, אין לשלול את אימוצו של "החוק הנורווגי". ואולם, התייחסות רצינית לנושא אינה מצדיקה את "חוק סלומיאנסקי" - מתן אפשרות לשר אחד בלבד מסיעה פרלמנטרית להתפטר מהממשלה תוך הבטחת מקומו.

נדרש עיון רציני במכלול ההצעות וקבלתן תוך דחיית כניסתן לתוקף, כפי שהיה בדחיית הפעלתה של הבחירה הישירה לראשות הממשלה. הידברות בין הקואליציה לאופוזיציה תוכל להביא גם לפחות לצמצומו של "חוק ההסדרים", המבזה את הכנסת.

בג"ץ ביקר לאחרונה את "חוק ההסדרים", אולם לא ראה בו את "הזירה המתאימה" להתערב. הזירה הנאותה היא הכנסת עצמה, קואליציה ואופוזיציה, כאחד.