האם היינו רוצים לראות עבריין כשופט בבית המשפט העליון? שופט עליון המתרועע עם עבריינים? הסכנה שכך יקרה קרובה מאי פעם. יש סיכוי סביר, שעבריינים ורעיהם ייכנסו להיכל: שלושה מועמדים למגדלור הצדק הם מתנחלים. השופט נועם סולברג הוא תושב אלון שבות ועוזרו המשפטי, אריאל ארליך, הוא תושב עפרה, שמרבית אדמותיה נגזלו מאנשים פרטיים; השופט ישעיהו שנלר הוא תושב קרני שומרון ופרופ' דב פרימר תושב מעלה אדומים.

הם מתגוררים על אדמה שנגזלה, לפעמים בהונאה ולפעמים באלימות, לא אחת על קרקע פרטית לא להם, ביישובים שעצם הקמתם היא עבירה על פי המשפט הבינלאומי. הם מתגוררים מתוך בחירה אידיאולוגית במחוז של הפקרות חוקית ואלימות, שהיטיב לתאר דו"ח ששון - דו"ח רשמי של משרד המשפטים, שאומץ בידי הממשלה.

לא קשה לנחש, איך יפסקו המועמדים הללו בנושאים כגון שמירת זכויות האדם בשטחים, מעשים חמורים של צה"ל וגזל קרקעות ואלימות של מתנחלים, חבריהם.

מעולם לא היו מתנחלים בבית המשפט העליון, ולא בכדי. עכשיו נפרצה הדרך. אפשר להתחיל להתגעגע לדניאל פרידמן: המהפיכה שמוביל יורשו, יעקב נאמן, מסוכנת לשלטון החוק לאין שיעור. אלא שנגד פרידמן, שבעיקר דיבר, הרעישו עולמות; ונגד נאמן, שבעיקר פועל, אין בינתיים כמעט פוצה פה.

במליאת הכנסת שלשום היה אפשר לשמוע את חבר הכנסת יעקב כץ (כצל'ה) מהאיחוד הלאומי פונה לשר המשפטים החדש בטון כמו מאיים: "שיזכור מאין בא, איפה הוא גדל, את מי הוא מייצג, באיזו תנועה הוא היה, ויפעל בהתאם". החדרת מתנחלים לעליון היא עכשיו המאחז הלא-חוקי הבא שלהם. הם ישיגו את מבוקשם, דבר לא יעצור בעדם. במדינת חוק זה לא היה יכול לקרות.

אין מדובר חלילה בדעות או בדתיות של המועמדים: להן יש מקום בעליון. לא הכיפות אשר לראשיהם מאיימות על שלטון החוק, אלא הבולדוזר שבנה את בתיהם הלא חוקיים. די בעצם היותם מתנחלים כדי לפסול אותם אוטומטית למשרת שיפוט.

אין כל הבדל בין חוות הסוסים של יעקב אלפרון המנוח, שאליה פלש בכוח והיא פונתה לפני כמה שבועות, ובין הפלישה הלא חוקית של המתנחלים לאדמות הגדה. אבל כשם שאיש לא היה מעלה על דעתו למנות את פולש הקרקעות אלפרון לשופט - סולברג, פרימר ושנלר הם מועמדים לגיטימיים. זה אפשרי רק במדינה שיש בה שתי מערכות חוק.

אנשים אלה אינם מועמדים בשל סגולות משפטיות תרומיות, איש מהם לא נודע כמשפטן בולט, הם מועמדים אך ורק מפני שהם מייצגים את מפעל ההתנחלות. כשח"כ אורי אריאל מהאיחוד הלאומי, תושב כפר אדומים, הוא נציג האופוזיציה בוועדה למינוי שופטים, ודוד רותם מישראל ביתנו, תושב אפרת, הוא נציג הקואליציה - זה מה שמתקבל. הרי רק לשם כך הם נבחרו לוועדה.

אבל אין להלין עליהם. הם עושים ככל יכולתם ועל פי כוחם הפוליטי. הבעיה היא, כרגיל, ברוב הדומם המאפשר את כל זאת. אחרי שישראל קבעה לעצמה מערכות כפולות, האחת בישראל והאחרת בשטחים - כאן דמוקרטיה ומדינת חוק, ושם משטר רודני ואכזרי בלא כל פיקוח חוקי - והיא חיה בשלום עם זה, מה הפלא שהמתנחלים הם מועמדים לגיטימיים.

אילו היתה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, אמיצה דיה, היא היתה צריכה לקום ולומר כי אין מקום בבית המשפט הזה לפורעי חוק, והמתנחלים הם פורעי חוק.

גם כך בית המשפט העליון לא חסר פגמים חמורים. הוא מעל בשיטתיות בתפקידו בחריצת דין בכל הקשור לכיבוש, דחה במשך שנים דיון בעתירות מכריעות, מעינויי השב"כ ועד החיסולים, והתחמק מקביעת עמדה משפטית ביחס להתנחלויות. בבוא היום ייזכר בית המשפט העליון כשותף מלא לכיבוש הישראלי.

אבל עכשיו הרכבו עומד להשתנות: מעתה יישבו בו לא רק מכשירי הכיבוש, אלא גם המתנחלים עצמם - וגם לזה ייקרא מדינת חוק.

פורסם לראשונה ב-25 ליוני, 2009