בקשתו של נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מראש הממשלה בנימין נתניהו, שיחליף את שר החוץ אביגדור ליברמן חושפת אמת עגומה: לישראל אין כיום שר חוץ מתפקד. הקהילה הבינלאומית מסרבת להידבר עם פוליטיקאי שנתפש כגזען, בעקבות הקמפיין שניהלה ישראל ביתנו נגד האזרחים הערבים במערכת הבחירות האחרונה לכנסת. אין ולא יכול להיות פירוש אחר להשוואה שערך סרקוזי בין ליברמן לז'אן מארי לה פן.

התגובות המתרעמות שיצאו ממשרד החוץ אחרי פרסום הדברים בערוץ 2 שלשום, כאילו סרקוזי "התערב בענייניה הפנימיים של ישראל", אינן נוגעות לעניין. צרפת לא הטילה חרם רשמי על ליברמן, וסרקוזי לא פירסם הודעה פומבית נגדו, אלא העביר מסר לנתניהו בשיחה סגורה. לכן קשה לטעון נגד סרקוזי, שהוא חרג מהנימוס הדיפלומטי.

חשוב יותר להתמקד בעיקר, והעיקר הוא הנזק המתמשך שגורמת כהונתו של ליברמן במשרד החוץ לאינטרסים המדיניים של ישראל. סרקוזי לא היה הראשון, שהביע מורת רוח מהצבתו של מנהיג ישראל ביתנו בראש הפירמידה הדיפלומטית של ישראל. מדינות ערב מסרבות להידבר עם ליברמן בגלל איומיו והדברים הגסים שאמר בעבר על מצרים ונשיאה. כשליברמן הוזמן באיחור לוואשינגטון, הממשל האמריקאי הביע את מורת רוחו ממנו בהפגנת יחס מועדף כלפי שר הביטחון אהוד ברק - שבניגוד לליברמן, זכה להיוועד עם הנשיא אובמה. קודמיו של ליברמן במשרד החוץ, ציפי לבני וסילבן שלום, קיבלו פגישות נשיאותיות כאלה בביקוריהם בוואשינגטון.

ניסיונו ההזוי של ליברמן להציג קו מדיני חלופי, שעיקרו חיזוק שיתוף הפעולה האסטרטגי עם רוסיה כמשקל נגד לממשל אובמה, התמוטט באופן מביך מהרגע הראשון. לפני שהזמינו את ליברמן למוסקווה, הרוסים שיגרו את שר החוץ שלהם לפגישה עם מנהיג החמאס חאלד משעל.

במצב הבינלאומי המורכב שבו נתונה ישראל, ערב חידוש המו"מ עם הפלסטינים ואולי גם עם סוריה, היא זקוקה לכל התמיכה שביכולתה לגייס מהקהילה הבינלאומית. החלפת ליברמן בשר חוץ אחר, שייהנה מדלת פתוחה בבירות העולם, היא כורח השעה.