הדרישה החוזרת של ברק אובמה והאירופים להקפאת הבנייה בהתנחלויות מעידה, כי התחייבות בנימין נתניהו, שישראל לא תבנה התנחלויות חדשות ולא תפקיע שטחים לטובת התנחלויות, אינה אלא זריית חול בעיני הציבור.

המשפט הבינלאומי המנהגי קובע, כי הבעלות על הקרקע היא זכות מוחלטת של הנכבש וחל איסור להפקיעה. הפקעת אדמות על פי החוק הירדני, שישראל אימצה, מותרת רק למטרות המשרתות את הציבור. ישראל הפקיעה לשם הקמת התנחלות רק פעם אחת - 30 אלף דונם למעלה אדומים, אך בהחלת החוק הישראלי על מזרח ירושלים הפקיעה שליש מ-70 אלף הדונם שסופחו לשם הקמת שכונות יהודיות.

עם זאת, לכובש מותר לתפוס מקרקעין באופן זמני לצרכים ביטחוניים מוגבלים, בלא רכישת זכות קניין ובתשלום פיצויים לבעלים. עם הסרת הצורך הביטחוני עליו להחזיר את המקרקעין לבעלים. בפתח צר זה נטלה ישראל בשנים 79'-1967 באמצעות "צווי תפיסה צבאיים" כ-50 אלף דונם "לצרכים ביטחוניים" והקימה עליהם התנחלויות כמו קרית ארבע ובית אל. פסיקת בג"ץ בתיק אלון מורה, שהורתה על ביטול צו תפיסה והחזרת 5,000 דונם לכפר רוג'יב, סגרה פתח זה. בין היתר בשל עדות של מנחם פליקס, מראשי גוש אמונים: "העמדת צו התפיסה על נימוקי הביטחון... פירושה אחד: ארעיות ההתנחלות והיותה בת חלוף. מסקנה מחרידה זאת נדחית על ידינו מכל וכל... כולם רואים באלון מורה יישוב קבע לא פחות מדגניה ותל אביב". אז קבעה ממשלת מנחם בגין, שההתנחלויות יוקמו רק על "אדמות מדינה".

המאגר הראשוני של ישראל עד 79' נולד מהכרזה על כ-700 אלף דונם שהיו רשומים על שם ממשלת ירדן, בכפוף לצו שהיא עצמה הוציאה מיד בתום המלחמה, כאדמות מדינה. בשנים 84'-1980 הכריזה ישראל על עוד 800 אלף דונם כאדמות מדינה. כך עמדו לרשותה 25% משטח הגדה. רוב ההתנחלויות הוקמו על אדמות אלה.

ישראל אינה זקוקה לכל להפקעה או הכרזה נוספת. השטח הבנוי של כל ההתנחלויות, שמתגוררים בהן 294 אלף איש, אינו גדול מ-60 אלף דונם (1% מהגדה) ובו מאות דירות פנויות. להתנחלויות עוד כ-350 אלף דונם לבנייה בתוכניות מתאר בתחומן המוניציפלי, שהוא בכללו 550 אלף דונם.

נתניהו גם לא צריך באמת להקים יישובים חדשים, אלא רק להשלים את "הלבנת" המאחזים שהוקמו לפני מארס 2001, אז עלה לשלטון אריאל שרון. התחייבות ישראל ניתנה רק לפינוי 24 מאחזים שהוקמו אחר כך, מתוך ה-100 הקיימים. נתניהו לא יוכל להלבין את המאחזים הנותרים כי מרביתם יושבים כולם או בחלקם על אדמה פרטית פלסטינית.

במשא ומתן להסדר קבע היה ניתן להגיע להבנות עם ארצות הברית והפלסטינים ביחס להשלמת פרויקטים העומדים לפני סיומם, כמו במעלה אדומים, ולבנייה בתוך הקו הבנוי של היישוב, בעיקר במודיעין עילית וביתר עילית, הצמודות לקו הירוק. לדרוש יותר מזה תמורת "נאום בר אילן", תרגיל מגרון-אדם, או "בנייה לגובה", נראה כניסיון התחכמות עם האמריקאים, המכירים היטב את דו"ח ששון ודו"ח שפיגל.

הכותב הוא חבר הנהלת המועצה לשלום ולביטחון ומיוזמי הבנות ז'נווה