בישראל שוכן אתר התיירות הדתית החשוב ביותר בעולם: עשרות מיליוני מאמינים מתייחסים להר הבית כאל המקום הקדוש ביותר עלי אדמות. אבל למרות ההצהרה שהשמיע באחרונה שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב, כי בכוונתו לעודד תיירות דתית לארץ הקודש, ישראל אינה מעודדת תיירות להר ואף עושה כל מאמץ כדי שהתייר שרוצה להיכנס אליו יחוש בלתי רצוי.

אילו היו התיירים מדירים רגליהם ממתחם ההר מלכתחילה, לא היתה כל בעיה. אבל במציאות מאות תיירים מבקרים במקום מדי יום ביומו. למרות זאת, אין גוף האחראי מטעם מדינת ישראל על האתר "השולי" הזה. המבקש לדעת מתי מתחם ההר פתוח לביקורים, אין לו כתובת לבירור. זאת עוד: בכל תל נידח בארץ מקבל המבקר עלון רשמי, המתאר מה אפשר לראות במקום. המגיע להר הבית אינו מקבל כל הדרכה לאן הגיע ומה יש לראות שם.

מי שזוכה ונכנס לשטח ההר, נתקל בשני שלטים שתלו רשויות מטעם מדינת ישראל. הראשון, של רב הכותל והמקומות הקדושים, מכריז כי חל איסור להיכנס למקום בהתאם להחלטות הרבנות הראשית. רב הכותל הטביע כאן את תפישת עולמו האישית, אף על פי שמועצת הרבנות הראשית מעולם לא קיבלה החלטה כזאת. השלט השני, של משטרת ישראל, מודיע על איסור להכניס כלי נשק ובעלי חיים למקום.

למשטרה אין מנדט בתחומי ההסברה. לא אכפת לה שמאות תיירים עומדים בשמש הקופחת או בגשם שעות רבות. מבחינת השוטרים, הם אחראים לכך שהמגנומטר בכניסה עובד. כל דבר אחר מעניין אותם כקליפת השום. הם לא נמצאים שם כדי להנעים את זמנם של התיירים, לחייך אליהם. התיירים שרוצים להיכנס עוברים בדיקות חודרניות פוגעות. כל מי שנמצא בתיקו חפץ שהשוטר התורן החליט שהוא חפץ דתי, אינו מורשה להיכנס ומגורש מן המקום בבושת פנים.

כל זאת בלי שאיזשהו גורם האחראי על "הסבר פניך לתייר" בישראל, הואיל בטובו להתריע מבעוד מועד בפני הבאים כי זה מה שצפוי להם. תייר שהולך למקום קדוש, אך טבעי הדבר שיצטייד בספר תנ"ך. גם בג"ץ קבע בהחלטות אין-ספור, כי חופש הדת והפולחן בהר הבית זכות טבעית היא, וכי כדי למנוע אותה יש צורך במידע קונקרטי המצביע על סכנה קרובה לוודאי לפגיעה קשה בביטחון הציבור. לא ידוע על שום מידע קונקרטי המראה כי אדם עם ספר תנ"ך פוגע בביטחון הציבור.

באחרונה ביקר האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בהר ובכותל המערבי. לכותל יש בעל בית. רב הכותל דרש, בצדק, שלאחר שכבודו יעזוב את המקום ייפתח המקום מחדש למבקרים. להר הבית, לעומת זאת, אין אפוטרופוס. כך יכלה המשטרה להחליט באופן שרירותי, שאם האפיפיור ביקר בהר בשעה שמונה בבוקר, אין מניעה לסגור אותו לכל היום, שעות רבות אחרי שהוא כבר מזמן לא באזור. התיירים המסכנים שבאו ביום היחיד שבו יכלו לעשות זאת, לא זכו לבקר בהר הבית.

משרד החינוך הודיע כי בכוונתו לעודד סיורים לעיר הקודש. ביקור בהר הבית אינו כלול ברשימת האתרים המומלצים. אמנם בתי ספר המבקשים אישור לביקור בהר מקבלים אותה בלא תנאים מגבילים, אך מדוע לא להמליץ לבקר במקום מרכזי זה?

רובם המוחלט של הישראלים משוכנעים שאין אפשרות להיכנס להר הבית. "להר נכנסים רק משוגעים שרוצים לסכן את חייהם", אמרו לי חברי כנסת, שהתפלאו לשמוע ממני כי אני מלווה כיתות בתי ספר בהר הבית.

במקום מתנהלים מאות סיורים. לעתים נדירות נתקל המבקר בנקודת חיכוך. במקום יש מאות שוטרים האחראים לשמירה על הסדר במקרים חריגים. אין קבוצה שבשבילה הביקור בהר הבית איננו חוויה מרגשת במיוחד.

אני אישית עולה לתפילה בהר הבית כמעט מדי יום, ומקפיד להיות קשוב תמיד להוראות השוטרים במקום. אין כמו המקום הזה לניהול שיחות בגובה העיניים עם אנשי אמונה שונים. שיחות אלו יעילות פי כמה מאשר השיחות המדיניות לפיוס.

אני משוכנע ומאמין שהר הבית הוא בעל פוטנציאל להוות מקור להגשמת נבואת ישעיה, "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'... לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

הכותב הוא מנכ"ל מכון המקדש