במקומו של יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, הייתי נעלב עד עמקי נשמתי מהמשא ומתן שנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מנהל עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, על היתרי בנייה בהתנחלויות. מי הסמיך את האמריקאים - בממשל הזה, או בממשל הקודם - לעשות עסקים באדמה פלסטינית?

במקומו של נתניהו, הייתי מודאג מאוד מהדימוי של מדינת חסות של ארה"ב, שהדביקה לישראל בעולם הערבי פרשת "הריבוי הטבעי". איך ייתכן, שהממשלה היהודית הגאה שלו מתחננת לפני הגויים ("רומי" - בשיח של נתניהו, כפי שמעיד היועץ הבכיר שלו עוזי ארד) שירשו לה להקים גן ילדים במעלה אדומים?

במקומו של אובמה, הייתי מודיע לנתניהו, שאם ילדי המתנחלים קרובים כל כך ללבו, יתכבד לבקש רשות מהרשות הפלסטינית להתחשב במצוקת הדיור שלהם. אחרי הכל, אפילו לפי העמדה הרשמית של ישראל, מעלה אדומים אינה שייכת לנו, אלא נחשבת חלק משטח שנוי במחלוקת. מחלוקת עם הפלסטינים, לא עם האמריקאים. ראש הממשלה אינו מחמיץ כל הזדמנות לגנות את הניסיון לפתור מחלוקת טריטוריאלית במהלך חד-צדדי דוגמת ההתנתקות מרצועת עזה; אף שהמהלך נעשה בברכת נשיא אמריקאי ידידותי למהדרין.

התביעה להרחיב את הבנייה באזורים המוגדרים כ"גושי התנחלויות" טומנת בחובה תפישת עולם חד צדדית. המונח הפוליטי והגיאוגרפי הזה אינו אלא המצאה ישראלית, שלא זכתה מעולם לאישור פלסטיני או לגושפנקה בינלאומית. בעיני העולם, אפילו הכותל המערבי והשכונות היהודיות במזרח ירושלים הם התנחלויות לכל דבר.

ההכרה של הנשיא בוש במציאות הדמוגרפית, שנוצרה בשטחים מאז 1967, הותנתה באופן חד-משמעי בהסכם בין ישראל לפלסטינים על גבולות הקבע. זאת ועוד, ישראל עצמה לא הגדירה לעצמה את גבולות "הגושים", שהיא מבקשת להשאיר בידיה בהסכם הקבע. אם נתניהו יבקש יפה, ייתכן שעבאס יגיע להסדר אתו בנוגע להשלמת כמה מאות מבנים בתחום "גושי ההתנחלויות". אחרי הכל, הפלסטינים העלימו עין מגידול של 40% בהתחלות הבנייה בשטחים מאז ועידת אנאפוליס.

ואולם, זה קרה בשעה שראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, ניהל דיאלוג רציני ואינטנסיווי עם עבאס על כל סוגיות הסדר הקבע: גבולות, ירושלים ופליטים. כשישב מול עבאס מנהיג ישראלי שהציע נסיגה נדיבה ביותר, חילופי שטחים בין שני צדי הגבול בגדה (בלי לכלול בעסקה את רצועת עזה) והסדר הוגן במזרח ירושלים - לא היה כדאי לו לעשות עניין מכמה מתנחלים.

ד"ר סאיב עריקאת, ראש מחלקת המשא ומתן ברשות הפלסטינית, אישר בהרצאה שנשא בעמאן לפני כשבועיים, שהפער בין עבאס לאולמרט התמקד בסוגיית הרצף הטריטוריאלי הנובעת מסיפוח "גוש אריאל", גבעת זאב ושטח E1. עריקאת משוכנע, שאילו היתה ממשלת אולמרט נותרת על כנה, ההסכם היה בהישג יד. אם נתניהו מתכחש לעמדות שהציג קודמו בנושאים עקרוניים, מדוע יכבד אובמה (וודאי עבאס) הבנות בעל פה - שהיו או לא היו - עם הממשל האמריקאי הקודם בסוגיה זניחה דוגמת הריבוי הטבעי?

נתניהו התחייב זה עתה לחדש את המו"מ הישיר עם הצד הפלסטיני על בסיס פתרון של שתי מדינות לשני עמים. זו המתכונת לדון בכל המחלוקות, כולל הבקשה להרחבת הבנייה לצורך ריבוי טבעי, התביעה לפירוז הגדה והציפייה להכרה פלסטינית במדינת ישראל כבמדינה יהודית. באותה הזדמנות יהיה אפשר ללבן גם סוגיות דוגמת המחסומים, תוואי הגדר והאסירים.

במקום לבזבז יוקרה נשיאותית וזמן יקר במיקוח פאתטי עם נתניהו על עוד גן ילדים, מוטב לאובמה לתת לנתניהו את מספר הטלפון של המוקטעה ולדרוש מעבאס לפנות את הקו מיד. אם במועד סביר, נניח חודשיים-שלושה, לא יצליחו השניים להגיע בעצמם להבנות ביחס לכל סוגיות הליבה - תגיע שעתו של הנשיא להנחית על השולחן את תוכנית אובמה.