אתמול אחר הצהריים נפתח לתנועה קטע מס' 18 של כביש מס' 6. מדובר בקטע המחבר את ואדי ערה לוואדי מילק ומקצר מאוד את הדרך מהגליל למרכז הארץ. עם ישראל מוזמן ליהנות מהכביש - חוץ מכמה פוליטיקאים, שלדעתי אסור להם לנסוע בו.

מדובר בפוליטיקאים, שבמשך השנים התנגדו לכביש, הציבו לפניו מכשולים רבים ומגוונים ועשו הכל כדי שלא ייסלל. שניים מהם (שריד וביילין) אף הגישו הצעת חוק להפסקת סלילתו. מדובר באנשים טובים כמו רן כהן, עוזי לנדאו, מיכאל מלכיאור, זהבה גלאון, עמרי שרון, דליה איציק, יוסי ביילין ויוסי שריד - שעשו הכל כדי להרוס את הפרויקט הכי חברתי שהקימה ישראל זה שנים. הם נוהגים לדבר גבוהה גבוהה על חשיבות ההשקעה בפריפריה ועל הגשת עזרה לחלשים ולמובטלים, אך כשבייגה שוחט עשה הכל כדי לקדם את הכביש - עבדו נגדו. כי זה תקשורתי יותר ופופולרי יותר.

כביש 6 מחבר את דרום הארץ וצפונה למרכז. כל מנהיג בפריפריה רצה בו. במקום לסבול ביישוב מרוחק מחוסר עבודה או ממחסור בסרטים והצגות אפשר לעלות על הכביש, להגיע בקלות למרכז, למצוא תעסוקה או לראות מופע, ולחזור הביתה במהירות ובבטיחות.

כשיושלם הכביש (עוד 60 ק"מ בצפון עד נהריה ועוד 60 ק"מ בדרום עד אחרי באר שבע) זו תהיה בשורה אמיתית לפריפריה הרחוקה. המצב הסוציו-אקונומי של תושבי הגליל והנגב ישתפר מאוד. הם כבר לא ירגישו בנים חורגים. זו תוצאה שהיתה יכולה להתקבל מזמן, לולא התנגדות הירוקים. אבל לירוקים - החמציץ המצוי ושפירית הבצה חשובים יותר מרווחה אנושית. הם גרמו לעיכובים רבים ומיותרים בהצבת אינספור התנגדויות לרשויות התכנון ובהגשת 12 בג"צים. הם גרמו לעיכוב של כארבע שנים בסלילת הכביש, והנזק השנתי נאמד ב-750 מיליון שקל.

קטע מס' 18 אושר בממשלה כבר באוגוסט 2000. הוא היה יכול להיפתח לתנועה באמצע 2005, אך הירוקים הגישו התנגדויות ובג"צים וגם המציאו פתרון מקורי: לחפור מנהרה באורך דמיוני של 7.4 ק"מ במקום הכביש העילי. אבל כדי לחפור מנהרה דרוש הר, ולכן הם הציעו להעתיק את תוואי הכביש חמישה ק"מ מערבה כדי להגיע עד הר חורשן. מזכיר קצת את סיפורי חלם.

לא רק שמנהרה היא יקרה בהרבה מכביש עילי ולכן אינה ישימה, יש בה בעיות של אוורור, בטיחות, סכנת שריפה, אפשרות לחבלה ותאונות דרכים קשות. והעיקר: בני אדם רוצים לראות את הנוף היפה של יערות מנשה, ולא לנסוע 7.4 ק"מ מתחת לאדמה במתח ובפחד.

גם הטיעון המרכזי של הירוקים שגוי. לדבריהם, הכביש פוגע בנוף ובאיכות הסביבה; אך ההיפך הוא הנכון. כביש 6 מקרב אותנו אל הטבע והנוף. באמצעות הכביש אנו יכולים ליהנות מנופים חדשים ומטיולים רגליים באזורים שקודם לא יכולנו להגיע אליהם, אלא אם היו לנו רכבי שטח.

אם לירוקים בשנות ה-70 היה הכוח שיש להם היום, גם כביש מס' 1 לירושלים לא היה נסלל. הרי הוא פוגע בהרי ירושלים - האם לא די בדרך בורמה?

כביש 6 חשוב גם לאיכות הסביבה. הוא מפחית את הצפיפות והפקקים במרכז, ולכן חוסך דלק יקר, מקטין את כמות הגזים הרעילים הנפלטים לאטמוספירה ואף מצמצם את מספר תאונות הדרכים. מי שמשלמים על הנסיעה בכביש משפרים גם את מצבם של אלה שאינם יכולים לשלם בעבורו כי העומס בכבישים מס' 4 ומס' 2 יורד.

אבל משום שישראל רחמנים בני רחמנים המה, ראוי בכל זאת לאפשר לכהן, לנדאו, מלכיאור, גלאון, עמרי שרון, איציק, ביילין ושריד להשתמש בכביש - בתנאי שיכריזו שטעו. זה מחיר פעוט תמורת הזכות לנסוע בכביש הכי חברתי בישראל.