ברוכים הבאים לספרטה, פאשיסטאן זה כאן. "ידיעות אחרונות" ייחד בסוף השבוע שעבר את ארבעת עמודי החדשות הראשונים לתוצאות סקר שערכו צה"ל ומשרד החינוך. "מבחן הקרביות וההשתמטות", זעקה הכותרת הראשית, ואחריה פורטו הרשימות השחורות והרשימות להתפאר בהן של התיכונים בארץ. המדד היחיד: שירות הבוגרים ביחידות קרביות בצה"ל.

מקיף שדה אליהו והישיבה התיכונית חיספין הם בתי הספר הכי-הכי שלנו, במדינה שבה הכי-הכי זה קרבי, אחי. בעוד שבמרבית מדינות תבל, כולל במדינות לא מתוקנות במיוחד, מתחרים בתי הספר בהישגים הלימודיים והאינטלקטואליים של בוגריהם ובהצלחתם בחברה, בישראל המדד להצלחה הוא השירות הקרבי. בעוד ישראל מדדה מאחור באורח מחפיר בכל מבחני החינוך הבינלאומיים, היא מעודדת ומתגאה בשירות הצבאי של תלמידיה כתחליף מפוקפק.

השירות בצה"ל הוא הכרח. בינו לבין חינוך אין הרבה. צבא הוא גוף המאלף לצייתנות עיוורת, בית ספר צריך לחנך לחשיבה יוצרת. על בתי הספר להקנות ידע, השכלה וערכים, ובכך הם נוחלים כישלונות מבישים. המבחנים הבינלאומיים הציגו את מערכת החינוך בישראל במערומיה, בהישגים דלים במיוחד, שרק מידרדרים.

במבחן טימס (Timss) האחרון דורגו תלמידינו במקום ה-24 בלימודי מתמטיקה וה-25 במדעים, מתוך 49 מדינות שהשתתפו. ישראל אחרי ארמניה, קפריסין ומלזיה; במבחני המיצ"ב היה הציון הממוצע במתמטיקה 44 ובלימודי עברית 68; במבחני פיזה (PISA) דורגה ישראל במקום ה-39 במדעים ובמקום ה-40 במבחני הקריאה והמתמטיקה מתוך 57 מדינות ה-OECD.

אך אין צורך במבחנים כדי לדעת, שהבורות כאן משוועת והיא רק מעמיקה. לטווח הארוך היא מבשרת רעות לישראל, יותר מסכנת הגרעין האיראנית. ילדים אינם קוראים, לא ספרים ולא עיתונים. כל משאל מקרי בבתי הספר מעלה גיחוך, אם לא פחד, לנוכח התשובות. גם האלימות בבתי הספר גוברת, סכינים במקום ספרים, דוקרנים במקום מחברות. התחליף לבית הספר המחנך והמשכיל: שירות ביחידות קרביות, עמידה במחסומים, חיסולים, מעצרים ושאר פעילויות השגרה של צה"ל. על כך גאוות בית הספר שלנו.

ריצ'רד כהן כתב לא כבר ב"ואשינגטון פוסט" על גאוות היחידה של בית הספר שלו בקווינס: שלושה בוגרים זכו בפרסי נובל, פסיכולוג נודע וכדורסלנית חלוצה; בית ספר בעמק יזרעאל זכה לא כבר ל"תהילה" דומה: שמונה מבוגריו משרתים בסיירת מטכ"ל. כעת נודע גם שמקיף סולם צור הוא בית ספר טוב יותר מתלמה ילין בגבעתיים או מעירוני א' בתל אביב. למה? הוא קיבל ציון 84, תלמה ילין קיבל רק 46, ועירוני א' קיבל 58 במבחן של המדינה, מבחן השירות הקרבי. העובדה שמשני האחרונים צמחו צעירים יצירתיים להפליא ועל בוגרי סולם צור איש לא שמע, זולת בצה"ל, אינה נחשבת.

הגיעה העת שבתי ספר ייבחנו על פי רמתם האמיתית, ותרומה לחברה לא תימדד רק על פי השירות בצה"ל. יש בוגרי בתי ספר מצוינים שהעלו תרומה חשובה לחברה - במדע, באמנות, ברוח ובחומר - גם בלי שבוגריהם יצאו לפעולות נועזות. ישראל היתה צריכה כבר מזמן להתעורר מחבלי הילדות המגוחכים שלה, מהימים שבהם השירות בצה"ל היה אולי מדד חשוב. ימים אלה עברו, צה"ל פועל בעיקר כצבא כיבוש, ובין השירות בו ובין הנחלת ערכים או השכלה אין עוד דבר וחצי דבר.

אסור שמנהלי בתי הספר יירתמו עכשיו לשיפור המיקום של מוסדות החינוך שעליהם הם מופקדים בטבלת המיליטריזם. יש להם משימות חשובות בהרבה. אסור גם שתל אביב, שבתי הספר שלה אינם מופיעים בצמרת הקרביים, תרגיש כל רגש אשם על כך: היא תורמת את חוט השדרה האמיתי של החברה. את המוטיווציה הקרבית צריך להשאיר לצה"ל ואת החינוך לבתי הספר. אין קשר ביניהם.