אנשים לא מבינים שבכך שהם נכנסים להיסטריה סביב "גל האלימות" של ערסים ששוטף כביכול את תל אביב - הרצח במועדון ההומואים לפני שלושה שבועות ושלשום בחוף תל ברוך - הם בעצם משחקים לידי המשטרה, ולידי כוחות ימניים שמאמינים שמקור כל האלימות הזאת הוא העובדה שמסתובבים בקרבנו אנשים שהם "לא משלנו". בקטגוריה הזאת של אנשים "לא משלנו" אפשר להכניס כל מי שהפרצוף שלהם לא מוצא חן בעינינו, ממזרחים בני פרוורי עוני ועד ערבים, עובדים זרים, מסוממים ואלכוהוליסטים ומה לא.

האווירה הזאת כבר נותנת את אותותיה בהתנהגות של המשטרה כלפי האוכלוסיות החלשות האלה. למעשה, ההתעמרות בחלשים הללו החלה לפני שהתחיל "גל האלימות", אבל עכשיו יש לזה לגיטימציה ציבורית כביכול. וזה מחליא. לכו לאזור התחנה המרכזית של תל אביב למשל, וצפו במעלליה של משטרת ההגירה והמשטרה בכלל ובהתעמרות הלא פוסקת שלה בכל אותם אנשים שנראים לה בלתי מתאימים לפרופיל של הישראלי הנורמטיווי. ומה שעוד יותר גרוע, ראו איך האוכלוסיה של העוברים והשבים מגיבה באדישות, או, לעתים קרובות יותר, בקריאות עידוד למשטרה להיכנס בהם עוד יותר חזק.

ביום חמישי הלכתי ברחוב סלמה בתל אביב, ואז פניתי לשדרות הר ציון. בפינת הרחוב עמדו שניים, שוטר של משטרת ההגירה, ולידו עוד אדם בלבוש אזרחי וכיפה, ושמו בצלאל אבוטבול. אליהם התלווה צלם צעיר נושא מצלמת וידיאו, שהתברר לי שהוא עובד משרד הפנים ותפקידו לצלם את המתרחש. ובכן, השוטר וחובש הכיפה הזחוחים עצרו כל אדם שלא נראה להם וביקשו את תעודותיו, אמנם בנימוס מרבי, כי הרי הכוונה היתה להראות למצלמה שהם נפלאים. ואז האנשים האלה נאלצו לעמוד ולחכות עד שכבוד השוטרים יבררו אם ניירותיהם בסדר, ושהפקידים במשטרה או במשרד הפנים יאמתו בשבילם את המידע.

לצד הכביש חיכתה ניידת, ובה כבר ישבו שני ניצודים שחורים. נעמדתי לצדם של שני ציידי האדם. זה לא מצא חן בעיניהם, אבל הם הסתפקו בהתבדחויות על חשבוני. אחרי שגמרו להתעמר ולעכב לשווא כמה אנשים, הם פנו לסימטה. באחד ממשכנות העוני שם, עמדה אשה כהת עור ותלתה כביסה על מרפסת. הם ביקשו ממנה תעודות באמצע תליית הכביסה. בכל הזמן הזה הצלם מצלם. הנוכחות שלי הביכה אותם. הם עברו לצד השני של השדרה. הלכתי אחריהם ונעמדתי בתחנת אוטובוס כדי לעקוב אחר מעשיהם. הם התרחקו ואני אחריהם. לבסוף הם התייאשו ועלו לניידת שלהם ונסעו, כנראה כדי להתעמר באנשים במקום אחר.

ביום ראשון לפני שבוע, על גשר ההגנה, קצת אחרי היציאה מתחנת הרכבת "ההגנה", עמדה מכונית משטרה ולידה שוטר וכמה נשים בתפקיד בלבוש אזרחי. הם היו ממונים על התעמרות בא-סוציאליים. כל מיני אנשים חבולים נפשית ופיסית, החלשים שבחלשי החברה, נעצרו בזה אחר זה על ידי השוטר הלה, שנראה אגב, אילו פשטו את מדיו, מסכן וא-סוציאלי כמוהם. לאחד לא היתה תעודת זהות. עצרו אותו. את האחרים סתם עיכבו בשמש. שאלו אותם מה הם עושים שם. הנשים בלבוש אזרחי ענו לי לשאלתי שהעבודה שהן עושות חשובה מאוד.

ברור. הרי השוטרים חושבים את עצמם לקורבנות של האלימות של העובדים הזרים. הם, שהכוח בידיהם, וזו שיטה נבזית ידועה: לנפח מקרה יחיד שעובד זר התנהג אתם לא יפה או שמישהו כתב להם אי מייל מעליב, לכלל "אלימות נגד שוטרים", כדי שתהיה להם מוטיוויציה להיכנס במסכנים האלה עוד יותר. ואם המצלמה תצליח להראות נניח עובד זר שמתחצף אליהם, או אז הם יחגגו כמובן בתקשורת.

מה שכל מוסדות האלה לביטחון פנים וחוץ לא מבינים הוא שהם הם היוצרים את אווירת האלימות והכוחניות והם בעצם מחנכים בעצם נוכחותם האלימה לערך, גם כך נעשה לחלק מהישראליות ומהאתוס הציוני, שרק בכוח אפשר לפתור בעיות. באותו יום חמישי, כלומר לפני ארבעה ימים, בשעה שלוש, נסעתי במסגרת הארגון של אדם אחד שהקמתי אל מחנה עופר - אותה מכלאה אפורה המאכלסת פלסטינים עצורים, שהנוסעים בכביש 443 ממודיעין לירושלים חולפים על פניה בלי לדעת מה בתוכה. יצא שבמכלאה הזאת עצור אדם שאני מכיר במקרה, שמו מוחמד חטיב, פעיל שלום צעיר מהכפר בילעין, שנעצר לפני כשבועיים על ידי כוחות הביטחון באמצע הלילה בביתו, על סמך הלשנות והודאות שנלקחו מצעירים בני הכפר שנעצרו גם הם. כביכול הוא מסית את הנוער של הכפר להשליך אבנים על חיילי צה"ל וכביכול הוא השתתף בהפגנה מסוימת ונראה זורק אבנים על חיילים.

אני יודע וכולם יודעים שזה שקר גס. האיש הנחמד הזה היה בכלל בקנדה, בסדרת הרצאות על השלום, בזמן שההפגנה המסוימת הזאת התרחשה. והתמונות שלו שצולמו הן בכלל לא שלו. אבל מה איכפת, בינתיים הוא יושב במעצר עד תום ההליכים, ואם אף אחד לא אומר שום דבר, הוא יכול להירקב כך במעצר חודשים ארוכים. למזלו, הוא אדם מוכר, ועורכי דין ישראלים המומחים בזכויות אדם התנדבו להגן עליו. קיבלתי אישור להיכנס לאולם בית המשפט של מחנה עופר, שבו נידונה הבקשה של כוחות הביטחון להארכת מעצרו. התובע, סרן חמוד למראה, דיקלם את הטיעונים המוכיחים כביכול כמה הוא אדם אלים ומסוכן. השופט היה אדם סימפטי וטוב לב, לפחות לכאורה. נאמר לי ששמו אמיר דהן ושהוא שופט הוגן מאוד. והוא באמת שם לצחוק חלק מהטיעונים של התובע, בייחוד אחרי שראה את הדרכון של מוחמד חטיב, שעליו הוטבעו בפירוש תאריך היציאה ותאריך החזרה לארץ שהוכיחו מעל לכל ספק שהוא לא היה בהפגנה שבה מיוחסות לו ההאשמות בהסתה לזריקת אבנים.

אבל זה לא פשוט. כי אוהד ככל שהוא, הדיון נדחה להיום, יום ראשון. מוחמד חזר כבול באזיקים לתאו לעוד ארבעה ימים לפחות. והרי ברור שגם אם השופט יחליט היום שיש לשחרר אותו, התביעה הצבאית תגיש ערעור, והוא שוב ייאלץ לחכות במעצר עד שהערעור יידון. וכך אדם נחמד, באמת נחמד, שכל חפצו שלום ומטיף כל חייו להתנגדות בלתי אלימה, מוצא את עצמו מואשם בדברים שלא עשה, רק מפני שהתחשק לכוחות הביטחון לעשות קצת סדר בכפר בילעין ולהראות לתושבים מי הבוס, ושלא ירימו את הראש יותר מדי.

והוא עוד מקרה טוב יחסית, מפני שהוא מוכר. מה עם כל האלמונים הנרקבים חודשים במעצר "עד תום ההליכים", מפני שחייל-צלם חביב ומתוק צילם אותם בהפגנה?. החייל המתוק הזה בכלל לא מודע למה שהוא עושה. הוא רק חולייה בשרשרת. הוא ייסע בתום שירותו להודו, ואילו הפלסטיני שאותו צילם בהפגנה, נעצר, קיבל קצת מכות, הודה בכל, והפליל אולי גם אחרים, וכך השיטה עובדת. כוחות הביטחון יכולים לדווח שיש המון אנשים מסוכנים בשטחים, והשקרים נכנסים לסטטיסטיקה בתור אלימות של פלסטינים נגד כוחות הביטחון. וכך מנפחים את ה"סכנה" ומערכת הביטחון יכולה כך לדרוש עוד כוחות ועוד משאבים כדי להילחם ב"סכנה".

הו אתם, גייז או סטרייטס תל אביביים, שימו לב שכל אנחה שלכם על האלימות הפושה בעירכם נותנת עוד לגיטימציה בידי המשטרה וכוחות הביטחון להיות אלימים. וזיכרו שהאלימות הממוסדת שלהם היא מפלצתית פי כמה מכל אלימות של פושטאקים פרטיים. אז נכון שזה מפחיד, מה שקרה בחוף תל ברוך וקודם לכן במועדון ברחוב נחמני, אבל בואו נבין שאת האלימות הזאת לא המשטרה יכולה לעצור אלא רק להגביר. וכל עוד ישראל בכללותה תזוהה עם ערכים הדוגלים באלימות כדרך לגיטימית לפתרון סכסוכים, הערסים שבקרבנו ימשיכו לחקות את הערכים האלה בחייהם הפרטיים ובעת בילוייהם הליליים וימשיכו להרוג אנשים בחוף תל ברוך.

הרצח בתל ברוך. המשטרה מכתיבה את אווירת האלימות


גירוש עובדים זרים בתל אביב