סדרת הכתבות של אור קשתי ב"הארץ", העוסקת בדחייתם של עשרות תלמידים ממוצא אתיופי על ידי בתי ספר דתיים פרטיים בפתח תקוה, חושפת בעיה מקוממת, הנוגעת לכאורה לקהילה האתיופית בלבד, ולמעשה מבשרת רעות לכלל התלמידים בישראל.

יותר מ-90% מהתלמידים מקרב עולי אתיופיה נקלטו בשלוש השנים האחרונות בבתי הספר של הזרם הממלכתי-דתי. דבקותם במערכת הדתית והחרדית נובעת, בין השאר, מחששות הקהילה שמא יוטל ספק ביהדותה. זוהי החמצה מצערת, אך בינתיים הם שבויים במערכת הדתית, שכמה ממוסדותיה מתעמרים בהם.

בתי הספר הפרטיים, ובעיקר אלה המזוהים עם הזרם הדתי-לאומי, קלטו עד כה תלמידים בודדים, והם מערימים קשיים על קליטת תלמידים חדשים. מדובר אמנם בבתי ספר בעלי מעמד "מוכר שאינו רשמי", אך הם מוסדות "פרטיים" רק לכאורה, שכן רוב תקציבם מגיע ממקורות ממשלתיים ועירוניים. טענתם, כי "זכותם" לקלוט רק את התלמידים שהם מעוניינים בהם, מופרכת לחלוטין ועומדת בסתירה חריפה לעקרון השוויון בחינוך.

אפלייתם המגונה של התלמידים האתיופים היא מעין ריטואל של ערב פתיחת שנת הלימודים. כבר בשנה שעברה דחתה ועדת בס את התירוץ של בתי הספר בפתח תקוה, שטענו כי התלמידים-העולים אינם מתאימים לרמה הגבוהה של תלמידיהם, וקבעה שמדובר באפליה לכל דבר. צודק דני קסהון, מנכ"ל נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה, שאמר שאין זו בעיה מקומית. אפליה אליטיסטית-בדלנית של מוסדות פרטיים-למחצה אכן עלולה להתרחש בנסיבות אחרות, כמו במערכת החרדית המדירה בנות מזרחיות.

הפרשה מציבה אתגר לפני שר החינוך. גדעון סער אמר השבוע שמשרדו יילחם בתוקף בבתי הספר המפלים, אך עליו לגלות נחישות, לא להסתפק בקנסות ולהבהיר שינקוט צעדים חמורים כלפי בתי הספר המפלים שבתחום האפור שבין הציבורי לפרטי - דתיים, חרדיים וחילוניים. במקרה הצורך, עליו לשלול את רשיון בית הספר ואף לסוגרו. כל תגובה אחרת תתפרש כהשלמה עם האפליה.