ב-1988 דחה בג"ץ עוד אחת מהעתירות נגד הסדר דחיית השירות לבחורי ישיבות. עם זאת, השופט אהרן ברק הזהיר שיש חשיבות למספר מקבלי הדחייה, כי "הכמות עושה איכות", והשופטת מרים בן פורת התריעה, שבעתיד ייתכן שמספר מקבלי הדחיות ייצור "הצדקה להתערבותו של בית משפט זה".

אז היו כ-18 אלף מקבלי דחיית שירות; היום יש כ-55 אלף. ביום שלישי שעבר שוב ביקר בג"ץ את הסדר דחיית השירות, שבינתיים נהפך לחוק טל. "חברה שלמה אינה נושאת כמעט בעול מרכזי", כתב השופט אליקים רובינשטיין. זה לא מנע מבג"ץ לתת דחייה נוספת, של 15 חודשים, כדי לבדוק אם ייווצר לפתע השינוי החברתי שיגרום לגיוס של החרדים.

החלטת בג"ץ מייאשת גם לנוכח דברים שאמר ראש ענף תכנון ומינהל כוח אדם בצה"ל, אל"מ ציקי סלע, לפני שנה לוועדת החוץ והביטחון: "אנחנו צריכים את החרדים בשירות צבאי. אם כל ה-5,000 (מספר מקבלי דחיית שירות בשנה, ש"א) יתגייסו, זה ישחרר את כל סדר כוחות המילואים מתעסוקה. זה צורך לאומי ברור".

את חומרת הבעיה מציגה תחזית שמסר צה"ל באחרונה לצוות הפיקוח על חוק טל של הכנסת. על פיה, ב-2020 ישתמטו 25% מבני ה-18 בחסות לימודים בישיבה. המשמעות ברורה: אחר כך הם גם ייעדרו במשך שנים משוק העבודה. שיעור ההשתתפות הנמוך של גברים חרדים בשוק העבודה דוחף את הכלכלה לעבר העולם השלישי. כך ההשתמטות החרדית נעשית מבעיה מוסרית של אפליה בין דם לדם גם לבעיה אסטרטגית, המאיימת לפגוע בחוסן הלאומי ולמוטט את הכלכלה.

אמנם, קשה שלא להבין את בג"ץ. לא קל לו לקבל את ההחלטה המתחייבת, לגייס את החרדים, שתביא לקרע בעם.

גם הכנסת משתמטת מהתמודדות עם הבעיה הקשה. ועדת טל ניסתה לפתור זאת בתהליך הדרגתי ובדרכי נועם. אלא שבמקום לנצל את הפתרון שלה חברו ההנהגה החרדית, צה"ל ומשרד האוצר - כל אחד מסיבותיו - להכשיל את חוק טל. כך בוזבז עשור יקר. ההתחלות של השירות האזרחי ומסלולי הגיוס החרדיים אינם אלא טיפה בים ההשתמטות.

אין עוד מנוס מקביעת מכסה מוגבלת של פטורים. מי שלא ייכללו במכסה יוכלו לפנות להסדרים בנוסח הציבור הדתי הלאומי: ישיבות הסדר, שתלמידיהן עושים שירות חלקי, או מכינה קדם צבאית, המאפשרת לדחות את השירות בשנתיים. ישיבות ותלמידי ישיבות שלא יצטרפו להסדר הזה לא יקבלו כסף מהמדינה. החרדים מתגאים, שהם יכולים להסתדר עם תרומות ובלי ההקצבות. נראה אותם.

זה לא חלום ולא פנטזיה. המערכת הפוליטית כבר הוכיחה שהיא יודעת להתעשת ברגעי מצוקה. כך קרה כשהוחלט לקצץ בצורה חדה את קצבאות הילדים - החלטה שלפני עשור נראתה בלתי אפשרית. כל שדרוש הוא להקים שוב קואליציה בשליטת החילונים והדתיים, כמו ממשלת אריאל שרון השנייה. כל שדרוש הוא, שהמפלגות החילוניות והדתיות יחליטו באמת לייצג את בוחריהן. במוקדם או במאוחר זה יקרה - כי עתיד המדינה והציונות תלוי בכך. השאלה היא, כמה נזק ייגרם עד אז לחוסן הלאומי ולכלכלה הלאומית.

הכותב הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון