בכהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש הממשלה סוכל ניסיונו, ממניעים זרים (שנעלמו לתוך "קופסה שחורה"), למנות יועץ משפטי לממשלה על רקע פוליטי. מועמדו, רוני בר-און, שלימים עשה חיל בכנסת ובממשלה, התמנה אך התפוטר כעבור יומיים. כלקח מהפרשה נקבע נוהל חדש של כינון ועדת איתור בראשות שופט בדימוס של בית המשפט העליון ובהשתתפות שר משפטים לשעבר ונציגי ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת, הפקולטות למשפטים ולשכת עורכי הדין.

הוועדה אמורה לראיין את המועמדים לתפקיד היועץ, למיין מתוכם שלושה מומלצים ולהעביר את שמותיהם לממשלה, שתבחר מתוכם אחד. להמלצת שר המשפטים על מי מהשלושה משקל רב, אם גם לא תוקף מחייב. לפני כמעט שש שנים מינתה ממשלת שרון את מני מזוז, אחד משלושת מומלצי ועדת האיתור, בהמלצת שר המשפטים יוסף לפיד.

שרון היה מסובך אז בחקירת קשריו עם היזם דוד אפל ("האי היווני" וקרקעות גינתון), ועל מזוז נמתחה ביקורת חריפה ומוצדקת כשמיהר לסגור, ולו גם בתום לב, את תיקי שרון-אפל. מזוז סגר גם את תיקו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, חבר הוועדה למינוי שופטים, שממנו דרש אפל לפעול נגד שופטת. קודם לכן מנעה החקירה בעניין זה את מינוי ריבלין לשר המשפטים.

עכשיו, לקראת מינוי יורשו של מזוז, חוזרים קשרי אפל להעיב על בחירת היועץ. כפי שתיאר אתמול גידי וייץ ב"הארץ", לפני עשור שוחח אפל עם עו"ד יריב לוין, כיום ח"כ וחבר ועדת האיתור, ואז סגן ראש לשכת עורכי הדין, על תמיכה במועמדו בוועדה למינוי דיינים. גם אם לוין, כמו ריבלין בוועדה המקבילה, לא ביצע לטענתו את רצונו של אפל, די ברושם שהותיר שיעשה כדברו כדי לפסול אותו לחברות בוועדת האיתור.

היועץ המשפטי חייב להיות אדם העומד מעל לכל חשד, ומכאן שגם המחליטים על שלושת המועמדים הסופיים לתפקיד - והשרים שיצביעו בעד אחד מהם - צריכים להיות כאלה. לא ייתכן שאין בכנסת נציג כזה, שיוכל לבוא במקום לוין, שהתפטרותו מתבקשת מאליה.