בניגוד לתבונה המדינית הודיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהוא מסתייג מחידוש התיווך הטורקי בין ישראל לסוריה לנוכח התנהגות הטורקים בעת האחרונה. לטעמו, טורקיה אינה יכולה עוד ליהנות מן התואר "מתווך הוגן". זוהי הבהרה חלולה, בעיקר משום שממשלת נתניהו אינה מגלה עניין בחידוש המו"מ לשלום עם סוריה, עם מתווכים או בלעדיהם. אבל נזקם של דברי נתניהו הוא בלהיטות להשיב לטורקיה, ובפרט לראש ממשלתה רג'פ טייפ ארדואן, מנה אחת אפיים על הביקורת כלפי ישראל. זהו דו קרב מיותר שראוי להרגיעו, הן מצד הטורקים והן מצדה של ישראל.

לטורקיה מערכת יחסים הדוקה עם סוריה ואיראן, עם מצרים ומדינות המפרץ, וגם עם ישראל. היא הצליחה להחיות את המו"מ בין ישראל לסוריה, והציעה את שירותיה הטובים גם בפתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים ובמו"מ על שחרור גלעד שליט. בה בעת, טורקיה איננה המדינה הידידותית היחידה שהצטרפה לזעם הבינלאומי על האופן שבו פגעה ישראל באוכלוסייה חפה מפשע במבצע "עופרת יצוקה" בעזה. רשימת המדינות שתמכו בהחלטה לאמץ את דו"ח גולדסטון במועצת זכויות האדם של האו"ם, איננה כוללת רק את מדינות "הרוב האוטומטי" נגד ישראל. אפילו בריטניה וצרפת העדיפו להחרים את ההצבעה במקום להתנגד לדו"ח גולדסטון.

ההנחה המובלעת בדברי נתניהו, שדווקא מנהיג המדינה המוסלמית היחידה שמקיימת עם ישראל נורמליזציה של ממש, אמור לעצום את עיניו לנוכח הברוטליות של המבצע בעזה מעידה יותר מכל על עיוורון ישראלי.

הטורקים אינם "ראויים לעונש" מנתניהו, גם אם ראש ממשלתם מאמץ לקסיקון בוטה ותוקף בפומבי את ישראל על אחריותה למות חפים מפשע. יחסים טובים עם טורקיה חיוניים לאינטרס הביטחוני והכלכלי של ישראל. טורקיה ראויה לשבח על נכונותה לחדש את המו"מ עם סוריה. לעומת ישראל, היא מכירה בצורך להפריד בין מו"מ לנזיפה. לא טורקיה היא שתיענש אם תסולק מרשימת ה"מתווכים ההוגנים". דווקא ישראל עלולה לאבד ערוץ תקשורת חשוב שעשוי לקדם את המו"מ העתידי עם דמשק.