גם אם בסופו של דבר לא יגורשו ילדי העובדים הזרים, חרב הגירוש המתהפכת היא עדיין בבחינת מראה מכאיבה, שמשתקפים בה פניה של מדינת ישראל. הנה יושבים שרי המדינה ודנים ברצינות בסכנות לעם היהודי, להתערבבות, להשפעת הגויים על יהודי הארץ. הרי גם הפרגמטיסטים, הלאומנים והדמוגרפים היו אמורים לשמוח על תוספת כוח כה נאמן, המשתוקק לשרת בצבא, לעבוד ולתרום למדינה היחידה שהוא מכיר.

המדינה מממנת את החינוך של יותר ממחצית תלמידי כיתה א' היהודים בבתי ספר חרדיים ודתיים. באלה מתקבלת כמובן מאליו הקביעה של רבי יהודה הלוי, שבטבע ארבע מדרגות: דומם, צומח, חי, מדבר - שהוא ה"גוי". מעליהן ומעל כל הטבע נמצאת המדרגה העליונה, "היהודי".

רק באחרונה עלתה מחאה על ההפרדה האתנית בחינוך הדתי של עולי אתיופיה, ואולם כמובן מאליו מתקיימות במערכת חינוך זו הפרדה בין בנים לבנות; הבחנה מדרגית בין דתיים לחילונים ובין אשכנזים לספרדים; והפרדה והבחנה הייררכית חדה בין יהודים לגויים.

כשילדי ישראל גדלים הם מגלים, שדי בהבחנה בין דתייה ללא-דתייה כדי לפתור אשה משירות צבאי, שבזכות התואר "דתי-לומד" נעלמות שנים של שירות, ושבישראל, על פי חוק מדינה, יהודי ולא-יהודייה אינם יכולים להינשא.

תמונת המציאות הישראלית הנוכחית אינה מנותקת מהיכולת למנות לרב צבאי ראשי דמות כמו הרב אביחי רונצקי, שפסק שאסור לחובש צבאי לטפל בשבת בגוי ערבי - ואם הוא מקבל פקודה לעשות זאת עליו להשתדל לבטלה. אין לנתק את ההשקפות הללו, שהביאו לדרשות שנשאו רבניו הנלהבים של רונצקי לפני חיילי צה"ל בעזה בלחימה האחרונה, מהתמונה הקשה הנשקפת מכל מראה נקייה על מעשי אלה שנשלחו לשם. בצד השני הרי אין מי שמוגדרים "אדם יהודי".

בימים אלה מציינת ישראל את יום השנה לרצח ראש ממשלתה ושר הביטחון שלה יצחק רבין. רבין היה רחוק מלהיות פציפיסט אוניברסליסט, ואולם חזון המדינה הלאומית-הדמוקרטית, השואפת לחיים נורמליים, ליווה אותו כל ימיו. רבין, לרבים, לא נרצח כ"יהודי". זמן רב לפני הרצח כבר הוגדר כ"ערב-רב"; כלומר, עמלקי שרק מתחזה ליהודי - מאלה שנספחו לישראל בדרך לארץ והם האשמים העיקריים בהחטאת היהודים הטהורים. לדאבון הלב, העולם הנפשי הגזעני שהוביל רבים בגל המהפיכה המשיחית שקמה על ישראל הפתוחה ובא לביטוי גם ברצח ראש הממשלה, ממשיך באיבתו ל"זרים", והוא כובש עוד מגבעות הארץ שעליה לחם רבין.

התהליך הזה, שבו במקום המדינה הדמוקרטית-הלאומית - על כל סתירותיה ובעיותיה - ניצבת ישות חסרת גבולות, שהיא במהותה אתנית-דתית, איננו רק אסון מוסרי העומד בניגוד לכל החזון הציוני. כישות אתנית-דתית, לא מדינתית, לא שרד ישראל בכל המעקשים מאז המרד הגדול ומרד בר-כוכבא ועד ימינו. כישות חסרת גבולות ולא מדינתית לא תשרוד ישראל גם באיום האסטרטגי הנבנה מולה.

כך יגווע לא רק הרצון לשלום שבגללו נרצח רבין, אלא גם חלום הביטחון העברי הגאה שלו הקדיש את חייו.