בחירת היועץ המשפטי לממשלה החדש התייחדה בחוסר יכולתה של ועדת האיתור להגיע להסכמה של ארבעה מחמשת חבריה על מועמד שהוא "כשיר, מתאים וראוי", כנדרש בהחלטת הממשלה. שר המשפטים, יעקב נאמן, פעל כראוי כשהחליט להמליץ לממשלה למנות לתפקיד את עו"ד יהודה וינשטיין, שהוזכר על ידי הוועדה כמי שזכה, יחד עם שלושה אחרים, בתמיכת שלושה מחבריה. השר הבהיר שהמלצתו נשענת על בדיקת הרקורד של המועמדים וניסיונם המשפטי-מקצועי.

בפורומים שונים, כולל בעיתון זה, נטען שהמועמד הטוב ביותר לתפקיד הוא מי שתחומו המקצועי הוא משפט מינהלי וציבורי, ולכן וינשטיין - שהוא עורך דין שניסיונו המקצועי העיקרי הוא בתחום המשפט הפלילי, כסניגור מוביל שייצג בין היתר אנשי ציבור בכירים - אינו מתאים.

הגישה הזאת נראית בעיני מוטעית ובלתי מבוססת. היועץ המשפטי לממשלה, כל עוד לא פוצלו סמכויותיו, הוא יועץ רב תחומי האוחז בארבעה כובעים: ראש התביעה הכללית; מייצגה של המדינה בכל בתי המשפט ובעיקר בבג"ץ; יועץ לממשלה ולשריה, ומייצג את הציבור בכללו, שבסמכותו להתייצב בכל הליך בעל חשיבות ציבורית גם אם המתדיינים הם אזרחים פרטיים. כשנשאל אהרן ברק בהיותו היועץ המשפטי מיהו למעשה הלקוח שלו, השיב "עם ישראל כולו".

ועדת שמגר, שפירסמה ב-1998 דו"ח על מוסד היועץ המשפטי, ציינה באשר לתכונות הנדרשות מהיועץ, ש"מתחייבת בקיאותו בתחום דיני העונשין". בצד זאת ציינה הוועדה ש"נדרשת ממנו גם בקיאות בתחומי המשפט החוקתי והמינהלי". החלטת הממשלה על מינוי היועץ בשנת 2000 קבעה, שעל המועמד להיות כשיר, "מתאים וראוי", על פי העקרונות שהותוו בדו"ח שמגר.

הניסוח התמציתי של הדו"ח אינו צריך להטעות. מהיועץ המשפטי נדרשת, בראש ובראשונה, הבנה מעמיקה של המשפט הפלילי, ורק בצד זאת בקיאות בתחומי המשפט החוקתי והמינהלי. בהנחה שבעולם המקצועי של ימינו, המחייב מומחיות, אין בנמצא מי ששליטתו בשני תחומים אלה שלמה, עדיפה והכרחית מומחיות במשפט הפלילי.

את המלצת הדו"ח יש לקרוא על רקע העובדה שהמשפט הפלילי, ובעיקר כל מה שנוגע להעמדת בכירים לדין, הוא כלוב בעל קירות זכוכית שמבעדם צופים הכל בעבודת היועץ המשפטי לממשלה. טעות בשיקול הדעת בנושא זה יכולה לעלות במחיר הרס האמון הציבורי ביועץ.

החלטתו הנמהרת של מני מזוז, עם מינויו כיועץ המשפטי, שלא להעמיד לדין את אריאל שרון בפרשת "האי היווני" - וזאת למרות המלצתה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, רבת הניסיון בתחום זה - הוכיחה שני דברים: ראשית, את מעורבותו האישית של היועץ וסמכותו בהחלטה כה חשובה, אף שלידו מכהן איש מקצוע מיומן כפרקליט המדינה. שנית, את תוצאתם של חוסר מיומנות והעדר ניסיון קודם.

פסיקת בג"ץ, אף שנמנעה מלהתערב בהחלטה (כפי שמקובל כאשר מדובר בהחלטות היועץ שלא להעמיד לדין בגין חוסר ראיות מספיקות), כללה ביקורת חמורה על דרך גיבושה מפי שופט בית המשפט העליון, אליהו מצא, מומחה בתחום הפלילי. התנהלות מזוז בכל מה שנוגע להעמדה לדין של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, מוכיחה שגם הניסיון שצבר במהלך כהונתו אינו יכול להוות תחליף להכרה אמיתית של התחום הפלילי, במשך שנים רבות של עבודה מקצועית כפרקליט או כסניגור פלילי.

ועדת שמגר לא הסתפקה בציון תחום המומחיות העיקרי הנדרש מהיועץ המשפטי. היא עמדה גם על דרישות בעלות אופי אישיותי, הכוללות בין היתר "רמה מקצועית גבוהה ביותר הממזגת בתוכה הקפדה על יושר אישי, יושר אינטלקטואלי, אי תלות נפשית, נאמנות לערכי היסוד של המדינה".

כמי שמכיר היטב את וינשטיין אני יכול להעיד שקשה לתארו תיאור נאמן יותר. הוועדה כמו תפרה את דבריה על פי דמותו: הגינותו, יושרו, מקצועיותו והשכל הישר שלו הם סימני ההיכר שלו, ההולכים לפניו כמו שמו.