ישראל מתמודדת עם הגירת אפריקאים, בעיקר מסודאן ומאריתריאה, הנכנסים לשטחה דרך מצרים. כיום שוהים בישראל כ-17,500 פליטים ומבקשי מקלט מאפריקה, המבקשים הכרה על פי אמנה בינלאומית האוסרת לגרשם למדינות שמהן נמלטו, מחשש שיהיו שם קורבנות לרדיפות, עינויים או הוצאה להורג. רובם נכנסו לנגב מסיני בשלוש השנים האחרונות.

אפילו אם הערכות צה"ל, שבסיני שוהים "מיליון מהגרי עבודה" המבקשים להסתנן לישראל, מוגזמות ומנופחות, ברור שהגירת האפריקאים איננה תופעה חולפת, והיא מחייבת התייחסות ממלכתית מקיפה וראויה. המדיניות הקיימת רואה בהם "מסתננים", שיש לחסום את כניסתם, ובמידה שהצליחו לגנוב את הגבול - לגרשם במהירות למצרים. על פי הנוהל לגירוש-בזק, המכונה "החזרה חמה", העבירה ישראל למצרים בתשעת החודשים הראשונים של השנה 117 מבקשי מקלט, שנתפסו בקרבת הגבול ביממה הראשונה להגעתם.

הנוהל לגירוש מזורז עומד כעת למבחן בג"ץ, בעקבות עתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם. הם נשענים על חוות דעת של נציבות האו"ם לפליטים, לפיה "ההחזרה החמה" מנוגדת לחוק הבינלאומי, בהעדר הסכם או ערובות שיבטיחו את שלומם של המגורשים במצרים. האו"ם דורש מישראל לכבד את "עקרון אי-ההחזרה" שנקבע באמנה הבינלאומית לפליטים.

ישראל נתונה לביקורת בינלאומית קשה על פגיעתה בזכויות האדם, על רקע הכיבוש המתמשך בשטחים והשימוש המופרז בכוחה הצבאי באזורים אזרחיים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הציב בראש סדר היום המדיני את המאבק בדו"ח גולדסטון. בנסיבות כאלה, מוטב לישראל שלא לצבור טענות נוספות נגדה, והפעם על היחס לפליטים אפריקאים, שנמלטו מארצות מוכות מלחמה ורעב.

כמו לכל מדינה, לישראל זכות מלאה לקבוע סייגים לכניסת מהגרים ומסתננים לתחומה, אך חשוב שהדבר ייעשה מתוך הקפדה על החוק הבינלאומי ועל אמנות שישראל מחויבת להן. יש לטפל בפליטי סודאן ואריתריאה, בלי לפתוח חזית חדשה מול האו"ם.