השבוע הלך לעולמו איש יקר, אחד הרמטכ"לים הטובים ביותר שהיו לנו: משה לוי, או בשמו הידוע יותר "משה וחצי". רבים שאלו לאן נעלם בעשרים השנים האחרונות; אבל לוי לא נעלם. הוא פשוט לא עשה מה שחבריו עושים, לא קפץ מהצבא לפוליטיקה. לכן בחר להישאר בקיבוצו בית אלפא ולנצל את יכולתו לקידום אחד הפרויקטים החשובים ביותר לתשתית הכלכלית-החברתית של ישראל - כביש מספר 6.

לוי עמד בראש דירקטוריון חברת כביש חוצה ישראל (כביש מס' 6) מאז הקמתה ב-1997. מדי פעם, כשכתבתי על הנושא, הוא היה מתקשר כדי לחזק את ידי במאבק הארוך והמתיש לזירוז סלילת הכביש. הוא לא חשש מהארגונים הירוקים, לא נסוג בעקבות השמצותיהם והבג"צים הרבים שהגישו. לוי ראה בכביש פרויקט מרכזי לטובת כל אזרחי המדינה.

הירוקים אמנם לא הצליחו לטרפד את סלילת הכביש, אך הצליחו לעכב את פתיחתו במשך שנים רבות, וכך גרמו לנזקים כלכליים וחברתיים קשים. הנזק הכלכלי נאמד ב-750 מיליון שקל לשנה. בין שלל טיעוניהם הלא נכונים אמרו "החברתיים", שהכביש בא לשרת רק את עשירי תל אביב, ולכן ייבנה רק בחלקו המרכזי, כך שהדיבורים על כביש שאורכו 250 ק"מ, שיחבר בין מרום הגליל (צומת כברי ליד נהריה) לעומק הנגב (קרוב לירוחם), אינם אלא שקרים שמפיצים בעלי ההון הרשעים.

אך הנה עכשיו, למרות כל העיכובים, הכביש מתקדם דרומה וגם צפונה. לפני חודש נחנך קטע נוסף שלו, המחבר בין מחלף שורק לקרית גת. עוד קטע בדרום (עד מחלף מאחז) ייחנך במאי 2008. גם בצפון חדשות טובות: העבודות בקטע 18, בין מחלף עירון למחלף עין תות (על כביש ואדי מילק), חודשו לאחר עיכוב של חמש (!) שנים, ומאמצע 2009 יהיה אפשר לנסוע מהמרכז לגליל בחצי מהזמן. לעיקר העיכובים בקטע זה אחראים שוב הירוקים, שהגישו התנגדויות חוזרות ונשנות. הם חייבים בהסבר לתושבי הגליל, מדוע עיכבו את חיבורם למרכז הארץ.

הכביש נפתח לתנועה לפני כארבע שנים, ואורכו כיום 110 ק"מ, בין מחלף עירון לקרית גת. כבר עכשיו הוא מביא בשורה חברתית חשובה לפריפריה: קל יותר להגיע למרכז. אפשר לגור בחריש, יישוב קהילתי המשקיף על ואדי ערה, ולעבוד בתל אביב. אפשר לגור בקרית גת ולקפוץ להצגה או לקניות בתל אביב או בירושלים - בזכות הכביש. זה שיפור במצב הסוציו-אקונומי ובאיכות החיים של תושבי הפריפריה, אך לירוקים חשובה יותר איכות החיים של שפירית הבצה.

אמנם טוב שיש ארגונים ירוקים, אזרחים הנאבקים לשמירת הסביבה והנוף. אך אסור להפריז. אסור להתנגד לכל כביש ולכל מחלף. בניגוד לטענתם, כבישים עורקיים כמו כביש 6 מקרבים את הציבור אל הטבע. הם מאפשרים טיולים והנאה מנוף חדש. זהו כביש מהיר, העוקף מטרופולין צפופה, מקטין את הפקקים ולכן מקטין את שריפת הדלק ופליטת גזים רעילים לאטמוספירה, ולכן תורם לאיכות האוויר והסביבה. 100 אלף הנהגים המשתמשים מדי יום בכביש 6 מקטינים את הצפיפות בכבישים 2 ו-4, ולכן מורידים גם את מספר תאונות הדרכים. כך תרם הכביש לירידה במספר ההרוגים בכבישים בשנים האחרונות.

במשך השנים התנגדו לכביש פוליטיקאים רבים: יוסי שריד, רן כהן, עוזי לנדאו, מיכאל מלכיאור, זהבה גלאון, עמרי שרון ודליה איציק. הם רכבו על הכביש לצרכיהם הפוליטיים. היום הם חייבים התנצלות למשה לוי.