מערכת הביטחון הזדרזה שלשום לנופף בהצלחתה של טקטיקת ההסלמה נגד עזה: הנה, חלה ירידה במספר הקסאמים. עד ששורות אלו יתפרסמו, אפשר שמערכת הביטחון תדברר היגד לוגי אחר: מכיוון שחידשנו חד-פעמית את אספקת הסולר, שבו הפלשתינאים וירו קסאמים. המסקנה: להמשיך בהסלמה. היגיון ההסלמה הוא שמו הנרדף של שר הביטחון דהיום, אהוד ברק, ואותו מאמצים ישראלים רבים.

ברק היה ראש הממשלה בספטמבר 2000, כאשר על הפגנות עממיות נגד הכובש הישראלי ועל יידוי אבנים צה"ל הגיב בהסלמה: ירי קטלני על אזרחים, בהם ילדים רבים. וראו זה פלא: הפלשתינאים לא הבינו את השיעור ופנו לטקטיקות הסלמה משלהם. כך הגענו עד הלום. רקטות מכל הסוגים, שככל שישראל מסלימה את הענישה עליהן - כן הן משתכללות.

ספרים, מאמרים וסרט אחד או שניים כבר דנו, אמנם באיחור, באיוולתה של טקטיקת ההסלמה. אבל זה לא משנה לתומכים בהפעלת עוד ועוד לחץ על מיליון וחצי תושבי הרצועה. הדבר מעיד על כך שהם - כמו שר הביטחון שלהם ושאר הנהגתם הפוליטית - סובלים מארבעה כשלים: פגיעה בזיכרון, קוצר ראות, אי-התמצאות במרחב וליקויי למידה.

הפגיעה בזיכרון מאפשרת לבעלי העמדה הזאת לחשוב על תוצאותיה הברוכות, כביכול, של ההסלמה בטווח של ימים עד חודשים. הישראלים שוכחים את ההתקפה הקטלנית הישראלית שקדמה למטח הקסאמים האחרון. ומשום שאינם מקשרים בין הקסאמים של היום להרוגים של תחילת האינתיפאדה, כלומר לצעדים המסלימים שנקט הצבא לפני שבע שנים, הם אינם מסוגלים לדמיין מה ייצרו מחר ניתוק אספקת המים שגרם ניתוק החשמל, קריסת מערכת הביוב, העלבון שבהתעסקות רק באוכל ובקור. בשל הפגיעה בזיכרון העבר, הישראלים אינם חושבים על העתיד: על הגישות והעמדות הפלשתיניות, הכלל-מוסלמיות, הכלל-ערביות, המתגבשות בעצם הימים האלו, שסופן לשבור כל רגיעה זמנית.

טווח הראייה הקצר של התומכים בהסלמה מאפשר להם לצפות בשידורי הטלוויזיה מעזה - בילדים בוכים ובדוברים מתחננים או מתלהמים, ולהרגיש שהנה, שלב ההסלמה הנוכחי יצליח. מעבר למסך הם לא רואים. לא רואים את העזרה ההדדית, את התושייה וההומור שמגלים אנשים, את העקשנות, את הלחץ הפוליטי והעממי על השכנה מצרים.

האי-התמצאות במרחב גורמת לתומכים בהסלמה לחשוב שעזה היא באמת שטח גיאוגרפי ודמוגרפי נפרד, לא שייך, שגורל תושביו לא יזיז לפלשתינאים באזורים אחרים. האי-התמצאות במרחב גורמת לישראלים להתייחס לקו הירוק ולקדושתו רק כאשר פלשתינאים חוצים אותו ופוגעים בהם. הם שוכחים שהם, כלומר אנחנו, הישראלים, חוצים את הקו הירוק כל רגע: בהתנחלויות ובירי ובכבישים נפרדים ובהפגזות ובהפצצות ובצווים צבאיים. הרבה לפני שמישהו מהפלשתינאים למד לייצר קסאמים.

והכל מתקשר לליקויי הלמידה. ההסלמה, משוכנעים תומכיה, תוביל ללחץ עממי נגד ממשלת חמאס. אבל הפלשתינאים אינם שוכחים שסוגים שונים של מצור וסגר, התשה כלכלית, הפקעת אדמות, סחבת במו"מ - כל אלו ננקטו על ידי ישראל כששלטון פתח נראה בלתי מעורער. בעבורם, המתקפות הישראליות הן עדות לכישלון דרכה של הרשות ושל מחמוד עבאס, הנשיא הנבחר, הרבה יותר מאשר כישלון של חמאס.

המצדדים בהסלמה מתעלמים מכך שסגירה הרמטית של כל המעברים לעזה מזכירה לעולם את מה שהוא אוהב לשכוח: ישראל היא הכובש. התוקפן. לקוי הלמידה וקצר הרואי אינו מתנער מפשיטת הרגל המוסרית - לא רק הביטחונית - שבמדיניות ההסלמה. יבואו ויעשו זאת אחרים במקומו.