בכל שנה אנחנו מקבלים דרישת שלום מהעוני מכיוונו של הדו"ח שמפרסם הביטוח הלאומי. השנה דרישת השלום הזאת היתה קצרה במיוחד, כמעט טלגרפית. שלומו של העוני טוב ויציב, תודה שהתעניינתם, נאמר בדו"ח שפירסם הביטוח הלאומי בסוף השבוע שעבר. לא מתרחב ולא מצטמק. יציבות לא מעניינת את התקשורת, ולכן הדו"ח הזה כמעט שלא קיבל כותרות. האמת היא שהיציבות הזאת היתה צריכה להפליא אותנו. ארבע שנים של צמיחה מסחררת, שזוכה לשבחים כה מופלגים מכל המומחים, ובכל זאת העוני מתעקש להישאר. כמו יבלית.

הנתון היחיד מתוך דו"ח העוני האחרון שאיכשהו הגיע לכותרות הוא העלייה בשיעור המשפחות העובדות העניות, בעיקר אצל משפחות עם מפרנס אחד. מה שזכה כבר לכותרת "עובדים עניים". כלומר אנשים שלא מתבטלים, יוצאים לעבודה כל בוקר, ובכל זאת נשארים עניים. לפי הנתונים של הדו"ח, מספרם לא מפסיק לצמוח. ב-2002, כשבנימין נתניהו התחיל ברפורמות שלו, 17.6% מבעלי המשפחות העובדות הוגדרו כעניים. ב-2007 שיעורם זינק ל-23.9%. במלים אחרות, לפני שש שנים, כל אדם עובד שישי הוגדר כעני. היום, כל אדם עובד רביעי הוא עני.

לכאורה מדובר בכישלון. אבל ייתכן שבעצם מדובר על הצלחה. הצלחה בהשגת המטרות שהאוצר העמיד לעצמו. אחד הרעיונות המרכזיים של הרפורמות של האוצר היה לקצץ באופן חד בקצבאות כדי לאלץ אנשים לצאת לעבודה. "לאנשים אין ברירה, הם חוזרים לעבוד", הסביר אורי יוגב, שהיה ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, את ה"אני מאמין" שלו בראיון למרב ארלוזורוב ב"הארץ" לפני כמה חודשים. אחרי שהאנשים ייצאו לעבודה, הכל כבר יסתדר מעצמו. גמישות בשוק העבודה, קוראים לזה בלשון של האוצר.

תוכנית ויסקונסין, שהאוצר הוא שיזם את הבאתה לישראל, היתה התגלמות ה"אין ברירה" שיוגב התגאה בו. מקבלי הבטחת הכנסה שנשלחו לתוכנית הזו, הוצבו לפני ברירה קשה מאוד: או שתקבלו כל עבודה שתוצע לכם, או שנשלול לכם את הקצבה. מדו"ח ועדה בראשותו של פרופ' מנחם יערי, שדווקא המליצה לפני כשבועיים להרחיב את התוכנית לכל הארץ, עולה כי הזן הישראלי של תוכנית ויסקונסין היה האכזרי מכל הזנים שנוסו בעולם: בשום מקום לא שללו קצבאות בקלות ובמהירות כמו במודל הישראלי של התוכנית, בשום מקום המשתתפים לא אולצו לשהות שעות ארוכות כל כך במרכזים, בשום מקום לא ניתנה למשתתפים הכשרה מקצועית מועטה כל כך כמו בישראל (רק ל-2% מהמשתתפים), בשום מקום בעולם הם לא נשלחו בהמוניהם ל"שירות בקהילה" כה משפיל וחסר תוחלת.

ועדת יערי, כאמור, המליצה להרחיב את התוכנית לארץ כולה, לאחר שכמה מהצדדים האכזריים ביותר של התוכנית בוטלו הודות למחאות נמרצות של הארגונים החברתיים. אבל למחברי הדו"ח לא היו אשליות ביחס להשפעה שלה על צמצום העוני.

המחקרים בארה"ב, שם גובשה התוכנית לראשונה לפני כ-15 שנה - נכתב בדו"ח - הראו, שלתוכנית יש "השפעה אפסית" על יציאת המשתתפים בה במעגל העוני. משתתפי התוכנית אכן יוצאים לעבוד, נכון, אבל הם נשארים עניים. לפעמים אפילו עניים יותר משהיו כשהתפרנסו מקצבאות. קשה להאמין שאנשי האוצר, אנשים משכילים בדרך כלל, לא הכירו את המחקרים האלה. ובכל זאת הם תמכו בתוכנית בכל פה.

תוכנית ויסקונסין אכן השיגה את שציפו שתעשה. היא אכן הכריחה אנשים לצאת לשוק העבודה, אכן קיצצה בקצבאות. וכמו שהיה אפשר לצפות, התוכנית ייצרה גם אנשים עניים. השכר הממוצע של המשתתפים שמצאו עבודה דרך התוכנית, מגלה דו"ח יערי, הוא 20 שקל לשעה. סנטימטר מעל שכר המינימום. שכר שהוא מתכון בטוח להגיע למעמד של "עני עובד". העלייה החדה במספר "העניים העובדים" היא אפוא לא כישלון מקרי. היא תוצאה צפויה מראש.

איור: ע.ו.