בעוד ימים מעטים יקרה, ככל הנראה, משהו שאיש כמעט אינו רוצה שיקרה, אלא שלאיש אין די אומץ למנוע את התרחשותו. גם אם מישהו יטרח לעיין בספרי ההיסטוריה, המלאים בדוגמאות של מעשי איוולת קולקטיווית, נראה שזה כבר מאוחר מדי. הסוסים הוצאו מן האורוות. ההתחייבויות הושמעו. הסיסמאות נזעקו.

והפיתוי. הידיעה הברורה כל כך שבידך לקבוע את הכותרות ואת השיח של מחר, לתבוע מכולם להפגין אחדות מול האויב. לא במעטפות ולא בעדויות עוסקים כאן, לא בהקדמת בחירות ולא בברווזים צולעים; פה יושבים גברים כבדי ראש עם מפות צבאיות, ומובילים, אחרי הפסקה של שנתיים, "מלחמת אין ברירה" שהם לא רצו בה, שלא היתה צריכה להתרחש, שהם עשו מאמצים כדי להימנע ממנה - אבל עכשיו כבר אין ברירה וחייבים לעמוד מאחורי החיילים שיצאו לדרך. זה לא הזמן למחלוקות פוליטיות.

וההלוויות, וההבטחה ששום קורבן לא היה לשווא, כי מדובר בהגנה על המולדת, ומי שהקריב את חייו הציל רבים אחרים. וכיתת היורים, וההורים מול הקבר הפתוח, והראיון עם המורים ועם החברות. זה לא הזמן המתאים לפוליטיקה או לחקירות, ולא לעיסוק חטטני במעטפות, או בשדרוג מקומו של מישהו בטיסה כלשהי.

ו"הבלתי מעורבים" שייהרגו בצד השני. אין ברירה, נסביר עוד מעט, המעורבים משתמשים בהם ומנצלים אותם, והלוואי שיכולנו להפריד ולפגוע במעורבים בלבד. הרי המחבלים הורגים חפים מפשע מתוך כוונה ואילו אנחנו הורגים אותם במקרה.

ראש האופוזיציה יוכיח שוב את נכונותו להתגייס למען כולנו ולהעמיד לרשותנו את הכשרון הרטורי המופלא שלו. הוא יתעלה, כרגיל, מעל כל מחלוקת פוליטית ויסביר עד כמה גם המלחמה הזאת מוצדקת. והוא יצליח לשכנע את העסקנים היהודים באמריקה ואת הניאו-שמרנים למיניהם. וכולם יודו, גם יריביו המושבעים, שאין מי שיודע כמוהו להסביר יפה באנגלית את המלחמות שלנו. במהלך המלחמה הוא לא יצביע אי אמון ויתמוך בראש הממשלה ובממשלה בלי שום חשבונות ובלי שום בקשות, ורק אחרי המלחמה יסביר, כי הנה סוף סוף הבינו את התיאוריה העמוקה שלו, שבלי כוח שום דבר לא יכול לזוז כאן, וכל הבעיה היא שסיימו את המלחמה מוקדם מדי, ואילו רק המשיכו אותה עוד שבוע, או חודש, אפשר היה לרוצץ את ראש הנחש.

הרשות הפלשתינית תודיע, כי ישראל מבצעת פשעי מלחמה בכך שהיא פוגעת בהנהגה המדינית של חמאס ושל הג'יהאד האיסלאמי בכוונה, ובנשים ובילדים בלי כוונה, וגם אם בשיחות פרטיות יגידו אנשי פתח מסוימים לפוליטיקאים מסוימים ולאנשי תקשורת מסוימים, שהפעולה בעזה היא דבר בעתו, הם יופיעו אחר כך באל-ג'זירה ויגנו את ישראל בכל לשון של גינוי על הפגיעה באחיהם בעזה, ואש"ף יכריז על הפסקת השיחות על הסדר הקבע, ועל קצו של תהליך אנאפוליס.

העולם הערבי יצטרף לביקורת הקשה, יפנה לאו"ם וייתקל שם בחומה הבצורה שיציב הנשיא בוש, אשר ימשיך להגן עלינו מפני חרון אפו של העולם עד יומו האחרון בתפקיד. או אז יכונס דיון דחוף של הליגה הערבית ויוחלט להשעות את היוזמה הערבית.

ואז, כמובן, ייזכרו מקבלי ההחלטות שהם שכחו לגמרי להכין את תוכנית היציאה מן הרצועה. אי אפשר, הרי, לצאת סתם כך, אחרי כל הדם שנשפך והמחיר הכלכלי, והסערה בדעת הקהל העולמית. ואז יישארו הרבה מעבר לתקופה שתיכננו להישאר, וינסו להיאחז בכל קש בינלאומי שימצאו, כדי להגיע להפסקת אש בכל מחיר, במטרה להצדיק את יציאתם ולהבטיח שרגע אחרי שנצא לא יירו מטח של קסאמים ופצמ"רים על הנגב המערבי.

עדיין אפשר למנוע את הפארסה העגומה הזאת, את שפך הדם המיותר ואת הפסקתו של התהליך המדיני. עדיין אפשר למנוע את המצב שבו שיקולים אנוכיים מובהקים, שיקולים מפלגתיים גסים ושיקולים פוליטיים אחרים יסחפו את המדינה למלחמה מיותרת אחרי הפסקה של פחות משנתיים. עדיין אפשר לנסות להגיע להפסקת אש במקום המלחמה ולא רק אחריה, ולהתגבר על המחשבה הפרימיטיווית שלפני הפסקת אש מוכרחים לתת מכה גדולה, כדי לשקם את "יכולת ההרתעה". אחרון האידיוטים בג'יהאד האיסלאמי מבין שישראל יכולה למחוק את עזה מעל פני האדמה אם תצא מדעתה. אין צורך לשם כך בשום מבצע צבאי שבו הניצחון על המיליציות יהיה, במקרה הטוב, בלתי מושלם.

הכותב הוא ח"כ מטעם מרצ