הסכם הרגיעה האמור להיכנס לתוקף הבוקר יעניק אולי שקט לתושבי הדרום במשך כחצי שנה. אך כשההפוגה תסתיים עלול המצב לחזור לקדמותו. לפיכך אין ברגיעה כדי לחפות על התנהלות שערורייתית של משרד הביטחון זה כמה שנים, שבהן הופקרו מאות אלפי תושבים לירי של קסאמים ופגזי מרגמה.

המשרד החליט למעשה להפוך את תושבי שדרות, אשקלון ויישובי עוטף עזה לבני ערובה של "כיפת ברזל" - מערכת יירוט רקטות שמפתחת רפא"ל בהקצאה של כמיליארד שקל. אף שיש בנמצא מערכות היכולות לתת מענה, ולו חלקי וזמני, להגנת הדרום, ובעלות נמוכה יחסית, החליט משרד הביטחון לא רק שלא לרכוש אותן אלא אף לא לנסותן; כדי שלא לפגוע בסיכויי הפיתוח של מערכת תוצרת "כחול לבן".

במסע מתוחכם של ספינים תקשורתיים, חצאי אמיתות והעלמת מידע הצליח משרד הביטחון לשכנע, כי הפתרון לתושבי הדרום הסובלים מקסאמים ופצמ"רים הוא אך ורק "כיפת ברזל". לכן פוסלים במשרד הביטחון על הסף כל הצעה לפריסת מערכת זמנית, עד שכיפת ברזל תפותח. לדידם, לא נאוטילוס האמריקאי, לא תותח שווייצי, לא תותח רוסי ולא טיל רוסי אינם ראויים לבדיקה כדי לתת מענה ולו חלקי לסבל של תושבי הדרום.

נראה, כי שיא הציניות הוא יחסם של אנשי משרד הביטחון ל"צנטוריון" (פלנקס). מדובר בתותח אמריקאי בעל קצב אש מהיר, הכולל מכ"ם, המזהה רקטות ופצצות מרגמה ועוקב אחריהן בטווחים של כמה קילומטרים.

צבא ארצות הברית מפעיל בהצלחה (של כ-80%) עשרות מערכות כאלה ליירוט פצצות מרגמה, בעיראק ובאפגניסטאן. זו מערכת שישראל יכולה וצריכה לרכוש. אבל פקידי משרד הביטחון מסרבים לעשות זאת. בכירי המשרד וסגן השר, מתן וילנאי, נימקו ל"הארץ" את סירובם בסיבות תמוהות. הם טענו, כי התותח מרעיש מדי ויפחיד את התושבים שעליהם נועד להגן. אבל כל מערכת הגנה שתשגר קליעים או טילים תרעיש. עוד הסבירו, כי המערכת אינה מתאימה להגנה על אזורים עירוניים. גם זו טענת שווא. המערכת, המורכבת על משאית, מוצבת לא רק להגנת בסיסי צבא אלא גם פרוסה ב"גרין זון" - הלב העירוני השוקק של הממשל האמריקאי וממשלת עיראק בלב בגדאד, שגודלו פי שלושה משטחה של שדרות.

בדבר אחד לפחות מודים במשרד הביטחון: המערכת אכן יכולה להגן על "נקודות" יחידות. אם כך, מדוע לא לפרוס אותה להגנת "נקודות" כמו מכללת ספיר, על 9,000 הסטודנטים הלומדים בה, על הקיבוצים הסופגים יום יום פגזי מרגמה, או על תחנת הכוח באשקלון?

זאת ועוד, בדיקה במסגרת חקר ביצועים ב"מפא"ת" (מינהלת פיתוח של אמצעי לוחמה ותשתיות) במשרד הביטחון קבעה, כי עד חמש מערכות פלנקס (לכל אחת שני תותחים) בעלות של כ-100 מיליון דולר יכולות להגן על כל שדרות. כשביקש "הארץ" לקבל מראש מפא"ת, שמואל קרן, את תוצאות הבדיקה ונתונים נוספים, נאמר לו כי מדובר במידע סודי.

עוד התברר, כי המערך נגד מטוסים (נ"מ) בחיל האוויר סבור, כי מדובר במערכת טובה. אך חיל האוויר לא הגדיר אותה כ"צורך מבצעי" משום שהוא חושש כי ייאלץ לממן אותה מתקציבו.

תמוהה ביותר העובדה, שמשרד הביטחון מסרב אף לרכוש ולו מערכת אחת ולנסות אותה בעצמו בישראל.

התירוצים של פקידי המשרד, בראשות המנכ"ל פנחס בוכריס, נועדו להסתיר כנראה, כי במפא"ת התקבלה כנראה החלטה אסטרטגית, שלא לרכוש שום מערכת זרה - כדי להצדיק את ההחלטה להזרים כמיליארד שקל לרפא"ל כדי שתפתח את "כיפת ברזל".

בינתיים מתנגדים גם לכל פתרון אחר. מחשש שאם תיפרס מערכת זרה כמו "סנטוריון", ואם יתברר כי היא יעילה, הם יידרשו להסביר היכן היו עד היום ומדוע ביזבזו מיליארד שקל. לכן לא עובר שבוע בלי ספין חדש על התקדמות בפיתוח כיפת ברזל או על ניסוי מוצלח (שלא היה).

מקוממת בעניין זה ההתנהגות של שר הביטחון, אהוד ברק. במקום לנער את מערכת הביטחון מאחיזת הפקידים הוא נהפך לשבוי שלהם ושל האינטרסים של התעשיות הביטחוניות בישראל. במקום לייחד מאמצים לספק הגנה ולו חלקית לתושבי הדרום הוא עסוק במערכת הבחירות הקרבה.

הציבור בישראל זכאי לשמוע מפי שר הביטחון הסבר ברור ומשכנע, מדוע מה שטוב לאמריקאיים בבגדאד אינו מתאים לשדרות, לאשקלון ולעוטף עזה.