לו עיינה יו"ר הכנסת, דליה איציק, במילון אבן שושן, היתה מגלה כי לביטויים "אופי סמרטוטי" או "התנהגות סמרטוטית" יש שימוש מקובל כחלק מדו-שיח לגיטימי. היו"ר כנראה לא עשתה כן ולפיכך מצאה לנכון, ממרום מושבה, להסתער על חבר הכנסת גדעון סער (ליכוד), שהעז להטיח מעל הדוכן בחברי הקואליציה ממפלגת העבודה "אתם סמרטוטים מארץ הסמרטוטים. שוב העדפתם כיסאות על טובת המדינה".

בכנסת, שבה נשמעים ביטויים קשים הרבה יותר, נשמעו דבריו של סער כדברי נימוסים כמעט - בוודאי ביטויים השייכים לגרעין הקשה של חופש הביטוי הפוליטי. אלא שאחרת סברה היו"ר, הנפגשת בטרקלינים מטופחים עם גדולי עולם, ולא נתקררה דעתה עד שהורתה למחוק את דברי סער מהפרוטוקול ושאלה אותו כדבר מורה בלתי ראוי אל תלמיד סורר: "אתה רוצה לראות שאני מורידה אותך מהבמה?"

דברי היו"ר הם שצריכים להימחק מהפרוטוקול. הכנסת אמורה לשמש זירה מרכזית לוויכוח פוליטי מר ונוקב בין פלגי הבית השונים, ויכוח המתקיים בחריפות, על פי צו המצפון, כמקובל בכל הפרלמנטים בעולם הדמוקרטי.

בית המחוקקים אינו בית ספר ויו"ר הכנסת אינה מורה או מנהלת, אלא מי שאמורה לנהל את עבודת הכנסת תוך שהיא מתייחסת באופן שוויוני לכל חברי הכנסת, מהדרת בכבודם ומכבדת את חופש הביטוי שלהם. "טוב ביטוי קשה מיד קשה", כתב המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין, בפסק דין שביטל את כתב האישום כנגד ח"כ עזמי בשארה בגין דברי שבח שהשמיע בזכות חיזבאללה.

בג"ץ הבהיר באותו פסק דין, משנת 2006, כי "החסינות העניינית" של חברי הכנסת היא רחבה וגורפת, והיא כוללת, כדברי הנשיא אז, אהרן ברק, את הזכות להביע "דעות ורעיונות מרגיזים ומקוממים" ודברים "הצורמים את האוזן מאוד". אם דברי בשארה כך, קל וחומר דברי סער, גם אם היה בהם כדי להרגיז את כבוד היו"ר. תרופתו של דיבור חריף ומקומם היא בדיבור נגדי ולא בהשתקת דיבור בדמוקרטיה פרלמנטרית המשקפת את מחויבותו של הציבור הישראלי לערכיה.

המחויבות לערכים של דמוקרטיה חופשית מוטלת ביתר שאת על יו"ר הכנסת, הנושא בתפקיד שיש בו ניגוד עניינים מובנה בין האינטרס הממלכתי הכללי לבין האינטרס האישי של היו"ר, הנמנה עם סיעה פוליטית והנושא עיניו, לא אחת, לתפקיד רם אף יותר.

הממלכתיות של התפקיד, שהנושא בו מכהן גם כמ"מ נשיא המדינה, מחייבת ריסון וריחוק מפעילות פוליטית, שלא איפיינה יושבי ראש רבים בעבר. די בהשתתפותה של איציק כיום בישיבות סיעת קדימה, מה גם כשהיא יושבת צמוד לראש הממשלה, כדי לפגום במידת הריחוק המתבקשת מהנושא בתפקיד.

בצד זאת, המינימום שהיו"ר חייבת בו הוא ריסון וזהירות בניווט ישיבות הכנסת ובשאר עניינים שהיא מופקדת עליהם, כאשר מדובר בחברי האופוזיציה. את כוחה היא מוזמנת לגלות בריסונם של חברי מפלגתה, ובהם ראש הממשלה ושרים בכירים אחרים. את מרצה הבלתי נדלה היא נקראת להפגין לא רק בשיפור פניה החיצוניים של הכנסת אלא בחיזוק מעמדה כלפי הרשות המבצעת (למשל בקיצור הפגרה), בשיפור דרכי דיוניה ובהעלאת כבוד הפרלמנטריזם.

תפקיד יו"ר הכנסת הוא תפקיד קשה ומורכב בעיקר בגין החשש לקבלת החלטות הנגועות בניגוד עניינים בגלל שיוכו הפוליטי של היו"ר. היה זה יו"ר הכנסת הראשון, יוסף שפרינצק, שהדגיש כי "מרגע היבחרי אני רואה עצמי אחראי בפני כולכם". על רקע הבעייתיות שבתפקיד יו"ר הכנסת הציע ד"ר ליאור זמר במאמר "מבחן יו"ר הכנסת", שפורסם בכתב העת "מאזני משפט" של המכללה האקדמית נתניה, להקים ועדת משנה מיוחדת לאתיקה, שתדון באתיקה של יו"ר הכנסת. המאמר זכה בפרס מטעם האגודה הישראלית לפרלמנטריזם בשנת 2003, אך ההצעה שבו טרם יושמה.

הצעה אחרת שראוי לדון בה היא בחירת יו"ר כנסת, שלא יימנה בתקופת כהונתו עם המערכת הפוליטית, שלא יהיה בעל זכות הצבעה ושיחויב בתקופת צינון משמעותית אם יבקש להיבחר למשרה פוליטית בתום כהונתו. בבריטניה, למשל, מקובל שבתום כהונת ה"ספיקר" לא מוצב נגדו מועמד באזור שבו נבחר.

הגיע הזמן שמוסד יו"ר הכנסת ייבחן לעומקו, כדי להבטיח כי השמירה על כבוד הכנסת ועל חירותם של חבריה תופקד בידי דמות ממלכתית, שהפנימה את מהות תפקידה בדמוקרטיה חוקתית-פרלמנטרית.