בדיון הראשון בעתירות האגודה לצדק חלוקתי, אדם טבע ודין, פורום 15 הערים הגדולות ועוד גופים נגד החלטות 979 ו-1101 של מינהל מקרקעי ישראל (שהתקיים לפני שבועיים) הודיעה ראש ההרכב, השופטת אילה פרוקצ'יה, שהיא שוקלת את הרחבת הרכב השופטים בעתירות.

הצורך בהרחבה כזאת נובע כנראה מהחשיבות שבג"ץ מייחס להכרעה בעניין שתי ההחלטות, המעניקות למגזר מצומצם בחברה הישראלית - החוכרים הכפריים, בעיקר באזור המרכז - זכויות והטבות כספיות ניכרות בעתודות הקרקעות החקלאיות של המדינה.

במשך שנים השכיר מינהל מקרקעי ישראל קרקעות ציבוריות לחקלאים לצורך עיבוד חקלאי. כחלק מההסדר הוקצו הנחלות בלא תשלום ראשוני ובדמי חכירה שנתיים סמליים, בתנאי שהקרקע תשמש ברובה הגדול לחקלאות, למעט הזכות לבית מגורים של החקלאי. התנאי להסדרי החכירה המיטיבים היה, שאם הקרקע תפסיק לשמש לחקלאות, היא תחזור למינהל והוא יקצה אותה, לעיבוד, במכרז פומבי.

לא רק שהתנאי שהקרקע תעובד נחלש עם השנים, אלא ששתי ההחלטות של המינהל מבקשות להביא שוב למהפיכת קרקעות במגזר הכפרי, שמטרתה להפוך חלק מהקרקעות החקלאיות לשטחי בנייה ומסחר. החלטה 979 מאפשרת ייזום נרחב של נדל"ן על קרקע ציבורית תמורת תשלום מזערי למדינה. החלטה 1101 מאפשרת למושבים להקים שטחי מסחר פרטיים על קרקע ציבורית, בשטח של 500 מ"ר לכל חוכר.

כל אחת מההחלטות ושתיהן ביחד מעניקות למגזר מצומצם בחברה זכויות והטבות כספיות ניכרות בעתודות הקרקע החקלאית של המדינה. כל זאת בלי שנבדק לעומקו ההיקף הכלכלי של אותן זכויות. טענות כאלה עולות גם בשתי חוות דעת של בכירים במינהל מקרקעי ישראל, שלמרבה הצער בחרה המדינה שלא להביא אותן לידיעת בית המשפט ולא לידיעת הציבור.

החלטות המינהל מתייחסות לכ-65 אלף נחלות על קרקעות ציבוריות-חקלאיות ברחבי הארץ, וההטבות שהן טומנות בחובן מסתכמות בסכומי עתק - מאות אלפי שקלים ואף יותר לכל חוכר. ההטבות באות על חשבון הקופה הציבורית ומיטיבות בעיקר עם חוכרים ממושבים מבוססים במרכז הארץ, אזור שבו יש ביקוש לנדל"ן למסחר ולמגורים.

מההטבות ייהנו פחות יישובי הפריפריה ואזורי קו העימות וכן המגזר החקלאי האמיתי, שעניינו עיבוד הקרקע שהוחכרה לו ולא הפיכתה למוקד מסחר ונדל"ן. לא זו בלבד, אלא שההחלטות נותנות תמריץ לקומץ החקלאים שעוד נותרו בענף לנטוש את החקלאות לטובת מסחור השטח החקלאי.

כך המדינה מקדשת את הבנייה ומבצעת חיסול של ענף החקלאות. במקום לעודד את הרחבתו וחיזוקו היא ממריצה את חיסולו.

אם ההחלטות הללו ייושמו, הן יביאו ליצירת אצולת קרקעות מצומצמת, יגדילו את הקיטוב בחברה, יצמצמו את השטחים הפתוחים והירוקים ויפגעו בעתיד ענף החקלאות המצטמצם והולך. ההחלטות אף יביאו להגדלת הפערים הכלכליים בחברה, לפרבור ומסחור של המרחב הכפרי ולאובדן הכנסות עצום למדינה ולציבור.

קבלת ההחלטות תהיה גם אפליה של מגזרים אחרים - דוגמת דיירי הדיור הציבורי - שלמרות מצוקותיהם אינם זוכים ל"מענק" נדיב כזה מהמדינה.

זאת ועוד, על פי ניסיון העבר, הפיכת כפרים לפרברים יוקרתיים מלווה בנטייה למשוך לשם אוכלוסייה הומוגנית וחזקה ולהדיר קבוצות מוחלשות. כל זה יביא ליתר הפרדה מרחבית בין מגזרים שונים בחברה ולהגדלת המתחים החברתיים ביניהם.

לפתחו של בג"ץ מונחת החלטה בעלת משמעות אדירה לעתיד המדינה. מינהל מקרקעי ישראל מבקש לחלק בכמעט חינם נכסי מדינה לקבוצה מצומצמת של אזרחים. בג"ץ הוא החומה האחרונה בפני יישום מדיניות המתייחסת למגזר מסוים כאל הבן הנבחר, זה שמגיע לו לקבל, בלי לתת תמורה ממשית, את הנכסים השייכים לכולנו.

לאנשי המגזר החקלאי זכויות רבות בבניין הארץ והם ראויים למלוא ההערכה מהמדינה ומוסדותיה, אבל אין הם ראויים לכך שהמדינה תפריט את עצמה לדעת בעבורם ותתמרץ דווקא את אלה שאינם מעבדים את הקרקע ורק רוצים לספסר בה.

הכותב הוא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה והוא מראשי האגודה לצדק חלוקתי

איור: ערן וולקובסקי