ימים רעים עוברים על ארקדי גאידמק: המשפט בצרפת מתקרב, שמועות על הפרת התחייבויות נפוצות סביבו, הסקרים לקראת הבחירות ברשויות המקומיות אינם מבשרים הצלחה, ועתה עזבו אותו לפתע אנשים חזקים ובעלי השפעה ששכר לניהול עסקיו.

אפשר להניח שהעוזבים, שכקודמיהם לא החזיקו מעמד אצלו יותר מחודשים אחדים, חשו מה שמורגש גם בהתבוננות מרוחקת על האוליגרך השאפתן: שעננת ספק כבדה מרחפת מעליו והוא אינו מצליח לפזרה. למרות כמה ראיונות חושפניים לכאורה לא הצליח גאידמק להסביר, ולפחות לא לשכנע, מי הוא, מה מקור רכושו, ובעיקר - מה הוא רוצה ומה הוא קופץ מהשקעה להשקעה ומתרומה לנדבה.

יותר מכל נראה עתה כי האיש, המצטייר כזאב בודד שאין אדם אחד המעיד על קשרי ידידות אתו, ומגלומן לא קטן, המדבר על עצמו בהתפארות (הוא הירבה להשוות את עצמו לסילוויו ברלוסקוני) אך חש דחוי ונרדף, לא הבין את החברה הישראלית.

הוא לא קלט, למשל, שלמרות היחלשות הדמוקרטיה, מעבר אגרסיווי מכסף גדול לפוליטיקה לא יתקבל כאן בעין יפה. התוצאה - החלטת הרשות השנייה לחייבו למכור את חלקו ברדיו 99. גאידמאק גם לא הבין, שבחירתו המשונה לדבר אנגלית, לא עברית ולא רוסית, תיצור בתחילה רושם חינני, אך לבסוף תרחיק אותו גם מהעולים, הרואים בו עוף מוזר (ועתה, כשהם סבורים שהפר הבטחות, חושדים בו יותר), וגם מהוותיקים.

גאידמק גם לא הבין, שחנופה חסרת מעצורים של החרדים, הודיה נרגשת של המשפחות שנעקרו במלחמה, הקלות המבישה שבה קנה שני גמלאים ואף החדירה המסיווית לזירת הספורט ואלפי הפניות המתחננות לתרומה - לא ייהפכו בהכרח לכוח פוליטי.

הישראלים, שלא נפטרו ממסורת הגביר בעיירה והדוד מאמריקה והמציאו את הסיסמה "מקסוול קנה אותי", שמחים לקחת, להעריץ, ואחר כך, מבוישים קמעא, לבזות ולחשוד.

אין לרחם על גאידמק. הוא שיתף פעולה עם התהליך הדוחה הזה. עתה מתברר, שאפילו הבחירה לקרוא למפלגתו "צדק חברתי" בימים שבהם המלים התרוקנו ממשמעותן סיפקה חומר להלעיג עליה ועליו.

הבעיה אינה כמובן גאידמק, אלא החלל העצום שפיתה אותו להאמין שאפשר לקנות את החברה הישראלית בלי מאמץ. מצחיק להיווכח איך דווקא ההון שלו נכשל במקום שבו הון ישן יחסית, חלקו מעורפל לא פחות, נחל הצלחה מסחררת והוא מפותל בסימביוזה מוחלטת בשלטון.

קשה להיגמל מגאידמק האיש. קשה הרבה יותר להיגמל מן השיטה. גם אם בעלי ההון ה"ישנים" סימפטיים ומקובלים יותר, המסירה הבלתי אחראית של הכוח השלטוני לידיהם מחסלת את הפוליטיקה, ממוטטת את החברה ומחלישה את המדינה.