שלוש שנים אחרי ההתנתקות הולכת ומוקמת ברצועת עזה טייוואן של המזרח התיכון. "מחוז מורד" של הרשות הפלשתינית, ובו ממשלה בלי הכרה בינלאומית, ובחישה של מעצמות אזוריות וחיצוניות.

עזה וטייוואן? ההשוואה נראית מופרכת. כאן מובלעת מגודרת ובה מיליון וחצי פלשתינאים עניים ומובטלים, ושם נמר כלכלי. כאן קרבות רחוב ואלימות, ושם מדינת חוק. כאן שלטון כוחני של ארגון טרור שהתמסד, ושם בחירות וחילופי שלטון.

אך טעות להשוות את עזה לטייוואן המפותחת והשלווה של היום. יש להיזכר איך הוקמה כישות עצמאית לפני כ-60 שנה: מתוך מלחמת אזרחים שפרצה בסיום הכיבוש הזר. גם שם היו אלימות, משטר דיכוי וכלכלה הרוסה.

כמו ממשלות פתח ברמאללה וחמאס בעזה גם שתי הממשלות הסיניות - בטאיפה ובבייג'ין - טענו לשלטון לגיטימי על סין כולה ודרשו מהעולם להחרים את הצד השני. טייוואן מתקיימת כיום בחסות אמריקאית, בלי הכרה דיפלומטית, ותחת חשש שהיבשת תנסה שוב להשתלט עליה. הפריחה הכלכלית שלה הקדימה בדור את היבשת, הרואה בה מחוז מורד, ושימשה לה מודל.

בעזה נוצרת מציאות דומה. חמאס מבסס את שלטונו, מתעלם מהרשות ברמאללה וטוען ללגיטימיות כמי שזכה בבחירות. מחמוד עבאס נהנה מהכרה בינלאומית כנשיא בגדה וברצועה וכופר בחוקיות של ממשלת חמאס, אך אין לו כוח ומעמד בעזה.

מקובל לטעון, שאריאל שרון לא העניק את עזה לעבאס כראוי, ולכן נפלה בידי חמאס. זאת שגיאה. ספק אם חיבוק פומבי משרון, שבעיני הפלשתינאים נחשב כאויב מר ואכזר, היה מסייע ללגיטימיות של עבאס. עבאס טעה כאשר במקום לחכות לטובות מישראל לא עבר עם משפחתו וממשלתו מרמאללה לעזה ולא נשאר שם עד שהיה משליט סדר ומתניע את הכלכלה.

שם היו באים לבקרו מנהיגים ושרי חוץ, וביקוריהם היו לוחצים על ישראל לפתוח את המעברים ולאשר את בניית הנמל ופיתוח שדה הגז הטבעי בעזה. אך עבאס הותיר את הפיקוד בעזה לפונקציונרים נמוכים ולחמולות מקומיות. חמאס סילק אותם בלי מאמץ כמעט.

הטעות השנייה היתה של הקהילה הבינלאומית, שהתעקשה לבסס את כלכלת עזה על חקלאות, על חממות המתנחלים שפונו מגוש קטיף. חקלאות זקוקה לקרקע ומים, שהם במחסור חמור בעזה, ולגישה מהירה אל השוק, התלויה במעבר הבעייתי לישראל. במקום להשעין את קיומה של עזה על מעבר קרני, המועד לסגירה ולבעיות ביטחון, היה על הרשות הפלשתינית והתורמים לה להקים ברצועה תעשיית היי-טק.

נשמע הזוי? הרי לעזה אין חומרי גלם, אך יש לה הנכס הכי יקר בכלכלת המאה ה-21: אוכלוסייה צעירה ואנרגטית בעלת זמן פנוי. כפי שהיתה בטייוואן. אפשר וצריך ללמד את תושבי עזה לבדוק תוכנה, ובהמשך לפתח ולכתוב אותה, במחיר תחרותי. יצוא ההיי-טק משוחרר מהובלה פיסית. לוחצים על "שלח", והקובץ נוסע לדרכו - בלי משאיות ומחסומים ומגבלות פוליטיות.

כשהרעיון הזה הוצג בשעתו לנציג הבנק העולמי הוא פטר אותו בגיחוך: "זה טוב לטווח הארוך". טעות. הטווח הארוך הוא אוסף של טווחים קצרים. מה שאינו מתחיל עכשיו לא יתגשם בעתיד. הממשל האמריקאי והבנק העולמי ביזבזו זמן על גיבוש "הסכם התנועה והגישה" עם ישראל, שכצפוי הופר מיד. עזה נותרה בלי חקלאות ובלי היי-טק. רק עם המחסור.

החדשות הטובות הן, שלא מאוחר. אם חמאס ירגיע את השטח, יאכוף את הרגיעה עם ישראל ויפנים את אחריותו לתושבים - הוא יוכל לבנות בעזה כלכלה חדשה. אין לבזבז זמן על חקלאות, יש להכשיר את המובטלים הפלשתינאים לתעסוקה מודרנית ולנתק את עזה בהדרגה מהתלות במעבר דרך ישראל.

זה לא יביא לקץ הסכסוך ולחיסול הטרור. אבל אם המצוקה תוקל ותושבי עזה יהיו מועסקים ותשכך הסערה הלוחשת מתחת לפני השטח, זה יהיה הישג עצום. ואם עזה תשגשג, היא תיתן תקווה לפלשתינאים גם בגדה המערבית.

הזוי? מופרך? הסתכלו על טייוואן.

איור: איילה טל