בשנת 1989 התמודדה רשימת רצ, בראשות ארנן יקותיאלי, בבחירות למועצת עיריית ירושלים. כרטיס הביקור שלה היה בלימת ההשתלטות החרדית על העיר. בין השאר הפיצה הרשימה בתיבות הדואר מפה שבה נראתה ההסתננות הזוחלת של האוכלוסייה החרדית לשכונות החילוניות. הפעלול הזה נחשב כבר אז לבלתי ראוי מבחינת התקינות הפוליטית ובדיעבד התברר כי הזיק לקמפיין של רצ. בקרוב ייחשף מלוא תוכנו של מסמך שנקרא "חזון לירושלים - תוכנית לשיקום ירושלים, בירת ישראל", שעליו עמל בשנים האחרונות צוות גדול של חוקרים, ושמדבר, למעשה, בשפה המתייגת שבה השתמשה רשימת רצ לפני 19 שנה. התוכנית להצלת ירושלים אינה מהססת להגדיר את הציבור החרדי בעיר כגורם העיקרי המוביל להידרדרותה וממליצה להפעיל מדיניות של העדפה מתקנת כלפי האוכלוסייה החילונית והדתית-המתונה כדי לדחוק מתוך גבולות העיר את הקהילות החרדיות.

זה מסמך נועז, שהופק בחסותם של מכוני מחקר מהשורה הראשונה ובראשם מכון ירושלים לחקר ישראל ובמימונן של קרנות שונות ובראשן הקרן לירושלים. עם החוקרים נמנים מלומדים ואנשי מעשה ידועים. את המאמץ המחקרי למסמך מסכם ריכז הכלכלן פרופ' גור עופר. הפרטים האלה מוזכרים כדי להדגיש את אמינותו של המסמך ואת היותו מכאן ולהבא מסד נתונים שקשה יהיה להתעלם ממנו בדיון על עתיד העיר.

מערכת הבחירות לעיריית ירושלים נמצאת בראשיתה ומן הראוי ש"חזון לירושלים" יעמוד במרכזה: תושבי העיר זכאים לדרוש מהמפלגות המתחרות על קולותיהם להתייחס למסמך ולהמלצותיו ולקבוע את עמדתן כלפיו. הציפייה הזאת דוחקת משום שברגע זה קיים ספק אם ועדת ההיגוי הציבורית, שליוותה את עבודת החוקרים, תיזום את פרסומו של המסמך ערב הבחירות.

היעד שאליו שואף "חזון לירושלים" הוא להגדיל את האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, החזקה מבחינה כלכלית וחברתית, כדי לבלום את נטייתה לנטוש את העיר. חיזוק המרכיב הזה באוכלוסיית העיר ייעשה על ידי התאמת רמת השירותים העירוניים לציפיותיה. החוקרים מייעדים לירושלים דגם פיתוח של "עיר בינה" או "עיר יצירתית", המוכר במקומות אחרים בעולם, אשר יתבסס על הרחבה ניכרת של פעילות האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה וכן של מוסדות אקדמיים אחרים ותעשיית העילית בעיר. ההמלצה היא להרחיב באופן ניכר את מגזר ההשכלה הגבוהה בעיר, לשדרג את מערכת החינוך העירונית על בסיס קשר עם האוניברסיטה, להציע דיור מוזל או דיור בהשכרה לסטודנטים ולהכביד על אחזקתן של "דירות רפאים" בשכונות המבוססות של ירושלים.

ביצוע התוכנית יימסר לרשות מיוחדת שתכלול גם את נציגיהן של הממשלה ושל יהדות העולם. המימון אמור לבוא מאוצר המדינה, מיהודי התפוצות ומהמגזר העסקי. התוכנית תחול על מערב ירושלים בלבד - ולא על מזרחה, בהנחה שחלק זה של העיר יימסר לאחריותה של מדינה פלשתינית.

חשוב להביא את עיקרי הממצאים וההמלצות לידיעת הציבור ולהניע סביבם דיון פתוח, לא רק בגלל עצם משמעותם אלא גם בגלל החלטתו של אריה דרעי להתמודד על ראשות העיר. דרעי פסול לכהונה ציבורית כלשהי בגלל עברו: בית המשפט אישר שהוא עבריין מובהק שנטל שוחד לכיסו וביצע עבירות מרמה. די בכך כדי לדרוש שייעלם לחלוטין מהזירה הציבורית ושינהל את חייו, לאחר שריצה את עונשו, ללא זיקה אליה.

יתרה מכך, בתפקידיו הממלכתיים הוכיח דרעי שהוא מונחה על ידי עולם מושגים מעוות, שבא לידי ביטוי ב"תיק הציבורי" שנאסף נגדו על ידי המשטרה והפרקליטות, ושלא הועמד למבחן בית המשפט מפני שהוא הורשע ממילא. "התיק הציבורי" הכיל ראיות לכאורה על מדיניות מגזרית שיטתית שהפעיל דרעי כדי לקדם מוסדות, אנשים ועמותות שהוא חפץ ביקרם.

הצגתו של דרעי כדמות ממלכתית, הרואה את טובת הכלל, נכונה כמו שנכונה טענתו שהוא החליט להתמודד על ראשות העיר בגלל דאגתו לה. מחויבותו לש"ס ולעולם הרבנות החרדית האשכנזית צריכה לעמוד מול עיני הציבור בבואו לשפוט את מועמדותו, בשעה שירושלים של השנים הקרובות זקוקה למנהיג נאור, פתוח, שיוביל את העיר לכיוון שעליו ממליץ "חזון לירושלים".