מה שהמורשת והמסורת היהודית העבירו מדור לדור החל המדע להוכיח במאה הקודמת, וארגון המדינות המתועשות, ה-OECD, החל להפנים ולהטמיע בעשורים האחרונים: ביכולתה של ההשכלה להרים לא רק את האדם, אלא גם את החברה כולה. במשך השנים "התקדמה" החברה בישראל וזנחה מאחור את מה שארגון OECD מלמד אותה מחדש, בדרך הקשה.

לפני שנים מספר החל OECD לבחון את רמת הידע של ילדים בתחומים בסיסיים בחברה ובמשק מודרניים. במבחני PISA האחרונים - שניתנו ב-2006 לתלמידים בני 15 בתחום המדע, המתמטיקה והקריאה - דורגו ילדי ישראל במקום נמוך מ-28 מתוך 30 המדינות החברות ב-OECD. וכמו אין בכך די, פערי החינוך בארץ היו הגדולים ביותר מבכל המדינות שנבחנו.

השאלה היא, מדוע? מה עושות המדינות האחרות שחסר כל כך כאן? בניגוד לדעה הרווחת, נתוני OECD שפורסמו לפני כמה ימים מראים, שסך שעות ההוראה בתחום לימודי החובה בגיל 15 בישראל אינו נמוך. למעשה, ישראל מממנת שעות הוראה רבות יותר מאשר 19 מתוך 22 מדינות ה-OECD שעליהן יש נתונים. אם כך, איך זה שילדי ישראל אינם יודעים את החומר?

אחת הסיבות נוגעת לאופן השימוש בשעות ההוראה. כפי שנראה בתרשים, בתי הספר בישראל מספקים פחות משעתיים שבועיות של שיעורי מדע לכמחצית (48%) מילדי ישראל בגיל 15. כל זאת לעומת פחות משעתיים של שיעורי מדע לשליש בלבד מהילדים ב-OECD. בקריאה, שיעור הישראלים הלומדים בבית הספר פחות משעתיים (34%) הוא יותר מכפול מהשיעור שב-OECD (15%). גם במתמטיקה האחוזים הם לרעת ילדי ישראל: 17% כאן - לעומת 14% - לומדים מתמטיקה פחות משעתיים בשבוע בבית הספר.

איך ניתן להסביר את הסתירה? מצד אחד אנחנו משלמים על הרבה יותר שעות הוראה מהמקובל במערב; מצד אחר, ילדינו מקבלים פחות שעות הוראה בתחומי הלימוד העיקריים. לאן הולכות שעות החינוך? על מה מוציאים את הכסף?

זאת ועוד, מספר התלמידים לכל מורה בתחום המדע ב-OECD הוא 13.4, לעומת 12.7 בלבד בארץ. כלומר, אנו מממנים לא רק יותר שעות חינוך, אלא גם יותר מורים למדע מאשר משלמי המסים במדינות ה-OECD, אך חלק גדול ממה שנכנס לצנרת התקציבית בארץ מצליח להיעלם בדרכו אל הילדים הזקוקים לו בקצה השני.

מה שאין מקבלים בבית הספר צריכים לממן, שוב, באופן פרטי. אלא שלא לכל הורה המודעות או האמצעים לעשות זאת. במקום ללמוד את הנושאים החשובים בתוך בית הספר נאלצים ילדי ישראל להשלים את החומר מחוצה לו. שיעור הילדים הישראלים העוסקים במשך ארבע שעות שבועיות בלמידה עצמית, בשיעורי בית ובשיעורים מחוץ לבית הספר הוא 50% יותר מהתלמידים במדינות ה-OECD; %31 לעומת 9% ב-OECD בתחום המדע, ו-20% לעומת 13% ב-OECD בתחום הקריאה, ובמתמטיקה יותר מכפליים מהתלמידים ב-38% - OECD מהתלמידים בארץ, לעומת 15% ב-OECD.

מה הפלא שילדי ישראל נכשלים במבחנים? ולאילו הפתעות כבר נוכל לצפות, כשהילדים כאן ובחו"ל יגדלו ויתחילו להתחרות אלה באלה בכלכלה הגלובלית?

אמנם, ישראל היא ארץ הקודש, אך לא מיותר להזכיר שנסים קורים רק למי שלוקח את גורלו בידיו.

הכותב הוא מרצה לכלכלה בחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב