תדהמה רבתי בתל אביב רבתי; וכמו בהרבה תדהמות, גם בזאת אין כדי להפתיע כלל. הכל צפוי - גם הרשות, גם הרישוי. מנהל אגף הרישוי בעיריית תל אביב יפו, שוטה חובל, הוא ואחרים אתו, חשודים בעבירות של קבלת שוחד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, במירמה והפרת אמונים, קשירת קשר וסיוע לעבירה, שידול למירמה ועבירות על חוק איסור הלבנת הון - שורה בהחלט ארוכה ומרשימה של חשדות, ובית המשפט האריך מעצרם.

חדי זיכרון מבין קוראינו אולי יצליחו להעלות בזיכרונם טור שנכתב בעמוד זה לפני חודשים רבים. הוא דיווח על רצונה של דורית לסגור חלק ממרפסת, ולהוסיף לשטח דירתנו 10.83 מטרים רבועים. הטור תיאר בהרחבה את דרך האישורים, שהפכה דרך איסורים, שהפכה דרך ייסורים - לא קלה, לא קלה היתה דרכנו. ברגע מסוים שקלנו לוותר על רעיון המרפסת כתוספת, אך זה היה מאוחר מדי: דורית כבר נערכה לקרב חייה, לכבוש את הר המסמכים והטפסים וכתבי הנסח ותיקי המידע (לרבות "התיק הוורוד", שעד היום אין לנו מושג מה פשרו) ותשריטי ההנדסה וחתימות השכנים והג"א וכיבוי האש - לכבוש את ההר הזה או למות כאזרחית שומרת חוק. ולא חשפתי אז אלא את קצה הבלקון. לאחר שנתיים של רצוא ושוב ורצוא - דורית ניצחה, המרפסת סגורה.

לו נכנענו, גם אז היינו מסתדרים איכשהו, מה כבר יש במרפסת שאי אפשר בלעדיה. אבל "מה יעשה מי שהיתר הבנייה חיוני מאוד ודחוף מאוד לחיי משפחתו ולעסקיו?" זאת השאלה שנשאלה במאי 2007; שאלתי ואף השבתי: "אני אגיד לכם מה יעשה", כתבתי. "או שיצפצף ויבנה או שישלם שוחד. זה מה שחייב לקרות בכל מקום שבו מוטלות גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן". ובסיום הטור ההוא ניסחתי את "חוק שריד ה-3" (שניים קודמים מצויים בתהליך רישוי, ועוד נראה כמה זמן יעבור עד שיאושרו): "החוק הוא חוק ברזל", נכתב במקור, "חוק וכן יעבור: בלכתך אל הביורוקרטיה המסואבת, קח אתך את הארנק"; לא לקחנו.

עכשיו מותר לגלות: באמצע דרך החתחטאים, שקלתי לטלפן לראש העירייה שלנו, רון חולדאי, שהתחייב בשעתו במכתב לתושבי העיר "להקל ולפשט את התהליך של הוצאת היתרי בנייה שהיה מסורבל וביורוקרטי", בלשונו. רציתי לספר לו מה מתרחש מתחת לאפו. אלא שבמחשבה שנייה אמרתי לעצמי: עיניים לו ולא יראה? אף לו ולא יריח?

כל אזרח במדינה וכל תושב בעיר בוכה וצוחק למחשבה - מיהו זה שנותן לו אישורים, מי מפקח עליו ועל אורחותיו, מי מופקד כאן על החוקים ועל מינהל תקין ונקי; לצחוק, ובכל זאת לבכות.

אתמול פורסם, שישראל ירדה בשלוש מדרגות נוספות בסולם השחיתות הבינלאומי. האם זה אותו סולם, שראשו מגיע השמימה וישראל חולם עליו?