השבוע הושלם המהלך ההיסטורי שהחל מיד עם תום מלחמת לבנון השנייה. ציפי לבני יורשת את אהוד אולמרט בתפקיד ראש הממשלה.

לכאורה היה אפשר לחשוב, שהמילואימניקים וההורים השכולים הצליחו במאבק. שנתיים וחצי אחרי, שלושת האחראים העיקריים לכישלון מלחמת לבנון השנייה - עמיר פרץ, דן חלוץ ואולמרט - אינם מנהלים עוד את המדינה. הרמטכ"ל שמכר מניות, שר הביטחון שלא הבין בביטחון, וראש הממשלה - הממונה הראשי על הכישלון - כולם עזבו, איש איש בדרכו.

ולמרות זאת, אנחנו נכשלנו. ניהלנו את המאבק הלא נכון. במקום לנהל מאבק קונצפטואלי ניהלנו מאבק אישי. הקונצפציה השגויה של מלחמת לבנון נותרה בעינה. ועדת וינוגרד, בדומה לוועדת אגרנט, הגישה דו"ח קשה וחמור, אולם כל מה שנשאר ממנו הוא התזת ראשי המנהיגים שכשלו, ואילו הקונצפציה השגויה עדיין אתנו.

"נציין במיוחד כי הציפייה... שאש מדויקת מנגד, שתפגע ביעדים אסטרטגיים של החיזבאללה, תוכל להביא להכרעה - לא היתה נכונה. חמורה עוד יותר העובדה כי ציפייה זו השפיעה על המלצות צה"ל ועל היערכות הדרג המדיני" (דו"ח וינוגרד, עמ' 330). הלקח העיקרי ממלחמת לבנון, כפי שקובעת ועדת וינוגרד, איננו לקח פרסונלי. המנהיגות הכושלת של קיץ 2006 איננה הסיבה המרכזית לכישלון המלחמה. הקונצפציה שקרסה במלחמה היתה מבוססת על ההנחה, שכוח אש ארטילרי מדויק, בצירוף מכה אווירית אינטנסיווית, יכול להכריע את המערכה בלא פעולה קרקעית.

במלחמת לבנון השנייה דוקטרינת "טכנולוגיה במקום טריטוריה" עמדה למבחן - ונכשלה. כמו שהוועדה כותבת: "התפישה המבצעית שאותה הוביל המטכ"ל - תקיפות מסיוויות באש באמצעות חיל האוויר - הסתברה כבלתי הולמת..." (עמ' 253). בעקבות ועדת וינוגרד, ברור כי לא ניתן לגונן על ישראל באמצעים טכנולוגיים משוכללים, ללא שטח בצדם.

יש לומר, שהמקור של קונצפציה זו הוא בימי גיבוש תפישת הביטחון שנבעה מהסכמי אוסלו. לפי תפישת ביטחון זו, ישראל בגבולות 1967 היא מדינה בת הגנה. כלומר, בעידן של טכנולוגיה אין משמעות לגיאוגרפיה.

לפי אותה תפישה, על גוש דן אפשר לגונן גם בלי השטח ממזרח לו, הדרוש לתמרון הצבאי. גם בתנאי מתקפת פתע ניתן באמצעים טכנולוגיים, ללא צורך באדמה, למנוע מהאויב לפגוע בעומק מדינת ישראל.

השיח הפרסונלי שהובלנו, המילואימניקים, מתוך ניסיון לברוח מאמירה שתשתמע כדעה פוליטית ומתוך מטרה לצרף למחאה ציבור כמה שיותר גדול, הותיר את עם ישראל בקונצפציה מסוכנת שלא התחלפה. באשמתנו, דו"ח וינוגרד, חמור ונחרץ ככל שהיה, לא יצר את השיח הציבורי החשוב כל כך: השיח הקונצפטואלי.

ועדת וינוגרד קבעה, שהרעיון שהטכנולוגיה מייתרת את הגיאוגרפיה והטופוגרפיה - הוא שנכשל. רעיונות כמו ההתכנסות, יוזמת ז'נווה והיוזמה הסעודית ממשיכים באותה תפישה שגויה. שורש הבעיה, שלא נעקרה, הוא הקונצפציה הרווחת בממסד הפוליטי-המדיני-הביטחוני, שניתן לגונן על גוש דן ללא קיר המגן של יהודה ושומרון.

אם לאחר אוסלו הפנים הציבור, שלא השלום מביא ביטחון אלא להיפך, אזי לאחר מלחמת לבנון עלינו לחזור לתפישת ביטחון שלפיה המינימום ההכרחי להגנת ישראל הוא גיבוש גבולות בני הגנה, הכוללים את אזורי הביטחון המרכזיים, כפי שגיבש בזמנו איש תנועת העבודה יגאל אלון.

הכותב הוא יו"ר תנועת "אם תרצו" ומראשי מאבק המילואימניקים